ויקיפדיה

טיוטה:מושבות פיניקיות

Markus Egetmeyer, Le dialecte grec ancien de Chypre, כרך 2: Répertoire des inscriptions en syllabaire chypro-grec‏, De Gruyter, 2010, עמ' 260, 537, 819(התפשטות) הסחר והמושבות הפיניקיים היה תהליך[א] בן מאות שנים בעת העתיקה, במהלכו התפשט הסחר הפיניקי מהלבנט ברחבי הים התיכון, ובעקבותיו התבססו מושבות – תחילה זמניות ובהמשך קבועות, שמשכו אליהן הגירה מפיניקיה והתבססו כישויות בפני עצמן.[1] (נימייר מגדיר "התפשטות פיניקית" כחלק הראשון של התהליך, מסוף האלף השני למאות המוקדמות של הראשון, יש לשקול זאת בבחירת שם התופעה/תהליך כולו בו עוסק הערך[2])

[פה לפרט על שלבי ההתפשטות וההתיישבות]

לפרט בפתיח גם על ההשפעות והמורשת: כתב, זכוכית, כוכב הצפון, סוגי אניות...[3] וכמובן מעמדם של הפיניקים כמביאי התרבות למערב, אשר מצא את ביטויו העתיק באגדת קדמוס, הגיבור הפיניקי שבהגיעו ליוון הביא עמו את התרבות והכתב.[4][5][6]

נושאים כלליים

עריכה

כרגע יש פירוט על נושאים אקראיים שאינם בהכרח יסודיים ושלדיים (כי זה מה שמוכן כבר מראש ומועתק מערכים אחרים). רוב המידע מובא כרגע בצמצום רב בהתבסס על מקורות מרחיבים, או פשוט כהערות שוליים בלבד המפנות למקור מרחיב בנושא הספציפי. בתאוריה, מוטב היה לסיים לרכז את כל המקורות הרלוונטיים בכל נושא, ולאחר מכן להתחיל לעבור עליהם ולחלץ מכל אחד את כל המידע הדרוש לערך על הסחר והמושבות הפיניקיים; אך בפועל כמות המקורות היא כמעט אין־סופית, איסופם לא ייגמר לעולם (עליי להזכיר לעצמי זאת בתדירות גבוהה יותר).

לכן, דרך הפעולה הרצויה היא להתחיל בביסוס השלד על המקורות הכלליים הטובים המופיעים ב"מקורות כלליים טובים...", במיוחד הספר של אאובט והאוקספורד הנדבוק. הם מתארים את התופעה כולה ומאפשרים ליצור מבנה לערך ואף לפרט. לאחר בניית השלד והפקת כל המידע הרלוונטי מהמקורות הכלליים הטובים (שכן חלקם גם מכילים פירוט רב ולא רק מידע לביסוס השלד), יש להמשיך לפרט לפי המקורות המופיעים כבר כעת בשלד הערך ועוסקים בפרטים ספציפיים.

בעת חילוץ המידע וודאי אתקל במידע חשוב שהוא פחות רלוונטי לסחר ולמושבות, ולכן כדאי יהיה ליצור טיוטה:היסטוריה של הפיניקים וטיוטה:פיניקיה (שתעסוק בגאוגרפיה ובגבולות המשתנים של הארץ) ולעבוד עליהם במקביל. כן כדאי להרחיב במידת האפשר ערכים על ערים ומושבות שונות, בראשן קרתחדשת (הדורשת שכתוב חלקי ניכר) – אולי בשביל להישאר ממוקד כדאי להשאיר את הרחבת הערכים האחרים לסיום העבודה על הערך על הסחר והמושבות, כדי לא להתפזר, פשוט כי אז כל המידע כבר יהיה מרוכז ומסודר, ואני בכל מקרה אצטרך לעבור על אותם ערכים ולהוסיף בהם קישור לערך על המושבות (ביתר דיוק, להפניה לערך זה). במידת הצורך אפשר להוסיף פה שתי פסקאות על מקומות מסוימים – אחת תוגדר מראש כפסקה שצריכה להשתלב בערך על המקום ולהימחק מפה בסיום העבודה, והשניה היא פסקה מקוצרת יותר שתכיל רק מידע רלוונטי לערך על הסחר והמושבות ותישאר בו.

מקורות כלליים טובים לבניית המבנה הכללי וביסוס תשתית הערך כולו

עריכה

מידע רלוונטי ליצירת המבנה של פרקים גדולים ספציפיים נמצא גם בחלק מהמקורות שבגוף הטיוטה, כגון אורה נגבי על הפיניקים באיי הים ומריה אויגניה אאובט על ספרד (Notes on the Economy...); לאחר בניית המבנה הכללי של הערך יש לשים לב במיוחד אליהם ולרלוונטיות שלהם לשינויים במבנה הערך.

כמעט כל המקורות פה מופיעים כמקורות לתיאור של Sagona ב"הארכאולוגיה של מלטה", שהוא תיאור מעולה ומבוסס מקורות מסכמים חשובים (הגם שהיא נוהגת חירות רבה בציטוט המקורות).

  • מקור ארוך ומעולה למידע רב, הן על התהליך כולו והן על פרטים קטנים: [מהדורה ראשונה: [7], קישור נוסף], [מהדורה שניה: באתר קיימברידג': [11]=[12] ]; ביקורת; לשים שיש שתי מהדורות, ומוטב להתבסס על השניה (שהיא מעודכנת יותר, אך לא קיימת במרשתת)
  • מקור המסכם בקצרה את נושא הסחר והמושבות כולו: [8]
  • על ההתפשטות הפיניקית וההבדל בינה לבין הקולוניזציה היוונית, הערים הפיניקיות (והקפריסאיות) במשבר תקופת הברונזה המאוחרת,[ב] הגדרת "ההתפשטות הפיניקית" (Phoenician expansion) כתהליך היסטורי בסוף האלף השני ותחילת הראשון בו הפיניקים התפשטו אל מעבר לים ועיקר המאמר הוא מתן פרטים חשובים עליה, הן מאפיינים חשובים כלליים והן פרטים על התרחשויות ספציפיות: [9] קישור דרך ספריית ויקיפדיה
  • ספר ארוך ואיכותי (רלוונטיים במיוחד פרקים 4–6, 11–14, 30–42, אך גם רוב שאר הפרקים רלוונטיים כי הם מתארים את האמנות, הדת, מורשת הכתב, מורשת התרבות וכו'; עם זאת, הספר של אאובט כנראה הרבה יותר טוב למבנה כללי של הערך והספר הזה טוב בעיקר למבנה הפרקים הספציפיים והפירוט בהם): [10] קישור דרך ספריית ויקיפדיה
  • בעיקר על המערב ושלבים מוקדמים, אך לא רק: [11], תוכן עניינים, תקציר לפי פרקים וביקורת
  • על הבדלים פנימיים בין צורים וצידונים (ויוונים): [12]
  • מקור קצר בלי הרבה חידוש אך יכול להועיל: [3]
  • מקור קצר המסכם טוב את הרקע של הפיניקים בארצם, הגדרות הפיניקים/כנענים/קרתחדשתים (למרות שהמונח "פיניקים" שרד הרבה אחרי אלכסנדר בניגוד לכתוב בסוף עמ 34), התייחסות לבעיות מתודולוגיות בנוגע לפיניקים בים האיגאי, וסקירה קצרה על הפיניקים בים האיגאי: [13]

מידע לא מסודר/ממוין שצריך לבדוק

עריכה

עוד מקורות כלליים: [ – סדרת ספרים שנראית מאוד טובה ברפרוף ראשוני, יש לבדוק יותר לעומק. יצאו כמה כרכים שונים, ב־2015, 2016, 2021 ואולי עוד] [[14] [15] – מתוך כתבי עת "מדעיים־פופולריים"] [[16] – מקיף אך מיושן וכנראה אוחז בתפיסות האנטישמיות של Beloch] [מאמר סוקר כללי, איננו ארוך אך סוקר את המחקר ולכן עשוי להיות שמיש: [1] ] [מקור שתואר פה כעוסק בפיניקים: [1] [2] ] [סדרת ספרים ארוכה, עם פרקים אחדים העוסקים בפיניקים (ופרקים רבים המזכירים אותם בעקיפים, לפי האינדקס של כל כרך) [17]; עם זאת, העיסוק המרכזי הוא העולם הגרקו־רומי (וייתכן שזה מכוון את האוריינטציה של הספר), ובכל מקרה ההתמחות היא לא בפיניקים והעיסוק בהם קצת מיושן אז כנראה שעדיף להשתמש במקורות אחרים]

היסטוריה כללית לשיט הימי, המזכירה גם פיניקים וכנענים: [18] מידע נוסף, ובעיקר הפניות עשירות מאוד: [19] מאמר המבנה, בקווים כלליים אך מקיפים, את היסטוריית הסחר והתתיישבות כולה: [20] על המושבות במערב הים התיכון: [21] (מקור נוסף בנושא, בספרדית, לפי התמונות בסופו הוא לא מכיל פרשנות איכותית ומעמיקה למידע: [22]) מקור לא רע על תולדות צידון (כולל התפשטותה בתקופה הפרסית; סביר שבמקור זה יש מידע גם על שאר ערי לבנון המודרנית): [23] על תארוך עוגנים (והשלכות תארוך זה)[24] מאמר על אניות היפוס (דוגמות רבות אך אין הרבה פירוט או דיוק): [25] מאמר נוסף (לא התעמקתי בו) על אניות: [26]

אצל הרודוטוס ופאוסניאס יש המון עדויות טובות. על דידו אודיסאוס ואיניאס: [27]

כתב עת שעשוי להכיל עוד מאמרים רלוונטיים (מעבר לאלה שכבר ציטטתי) – Ancient West & East: אתר פיטרס, אתר בריל

[28] – הגם שזאת רק ביקורת לספר שלא הצלחתי (אולי לא ניסיתי מספיק) למצוא, נראה שיש בה לא מעט מידע שימושי

Phoenician Colonization ו־The Phoenicians - Master Mariners באתר World History Encyclopedia

אתר מדעי־למחצה עם מידע והפניות: [13] [14] [15]

במחקר

עריכה

מתודולוגיה

עריכה

ראה פיניקים#מקורות והטיות היסטוריות.

יכול לעזור גם מקור זה: [29] אף שהוא מבטא השקפות מעט פרוגרסיביות, שבניסיונן לנטרל כפיית הגדרות מודרניות על העת העתיקה הן כופות במקום ההגדרות המודרניות הישנות הגדרות מודרניות חדשות

תולדות המחקר

עריכה

לורנס ודל (אנ') סבר בתחילת המאה ה־20 שהפיניקים היו ארים ומהם הגיעו הבריטונים, הסקוטים והאנגלו־סקסונים.[30]

תחילת הסחר הימי המרוכז בכנען

עריכה

התקופות הקדומות

עריכה

גבל: גבל היתה מרכזית ביותר בעיקר בתקופות הקדומות בחוף כנען, והושפעה רבות ממצרים. בערך על העיר יש מידע על כך. מאמר מעניין על קשרי גבל ומצרים, מתבסס על ממצאי מקדש בעלת גבל מתק. בברונזה הקדומה, אך מסיק מסקנות על קשרי העיר עם מצרים בכללי, אף בתקופות שונות (להקפיד להפיק ממנו את כל המידע החשוב, המפוזר לכל אורך המאמר – למשל, עמ' 114: גבל היתה הספק העיקרי של עץ למצרים, והנתיב המרכזי של שמן ויין מהלבנט למצרים עבר בה, כמו גם נתיב לחומרים אחרים כמו לפיס לזולי, שהגיע אולי ממרי ואבלה): [31] מאמר העוסק בקטעים כנעניים עתיקים בתוך לחש מצרי, ודן קצת ביחסי גבל ומצרים: [32]

 
חריתות אניות מאתר אמנות הסלע בטאנום – ייתכן שהחריתות מתארות אניות פיניקיות

הסחר הימי בברונזה (שמקורה בעיקר בקפריסין, ששמה נובע מ־cuprum) הגיע עד שוודיה (כפי שמתועד באמנות הסלע בטאנום).[33]

על קשרי הלבנט ויוון בתקופת הברונזה הקדומה: [34]

ממצאים מיקניים נמצאו,[35] למשל, באללחֿ,[36] תל דן, תל נפוליאון, אשקלון, בית הקברות מהברונזה המאוחרת בחוף פלמחים, תל בית שמש (כל אלה לפי הערכים, ללא מקורות), ולפי הערך תל אבו הואם גם בעתלית ושקמונה (ואולי יפו ודור, הניסוח לא ברור, ואין מקור). ייבוא קפריסאי הקודם למאה ה־14 לפנה"ס נמצא בתל מיכל,[37] וממצאים מינואיים נמצאו בתל כברי (לפי הערך, ללא מקור). יש ממצאים רלוונטיים במוזיאון ישראל. (יש גם כלי מיקני שנמצא באיטליה, והספר Use and Appreciation of Mycenaean Pottery מדבר על כך, יש לבדוק האם הסחר עם איטליה קשור בכנענים המוקדמים)

לחפש עוד עדויות הקודמות לתקופת הברונזה המאוחרת (למשל ממצאים איג

איים מכנען וממצאים כנעניים ונהרימיים מיוון; גם ממצאים מכרתים נוסף על המינואית)

לקשרים אחרים עם הים האיגאי (גם בתקופת הברונזה המאוחרת): [38]

מינואית: שפה (מתוארכת בעיקר ל־1850–1400 לפנה"ס) שנמצאה בעיקר בכרתים, אך גם ברודוס, מילטוס, קיתרה ועוד, ופענוחה קשה – ויש המזהים אותה (בראש ובראשונה גורדון) כשפה שמית צפון־מערבית (הזיהוי של מילים שמיות צפון־מערביות בשפה מעיד על נוכחות שמית באי או על קשרים שמיים הדוקים איתו, בין אם מדובר בשפה שמית ובין אם לאו):

  • גורדון:
    • שני מאמרים העוסקים במינואית[39][40]
    • מחקר משמעותי על כתובות מינואיות לא מעטות (מרכז היטב את כל המאמרים הקודמים שלו)[41] (ביקורת המסכימה עם מחקר זה[42])
    • מאמר נוסף, קודם למחקר המשמעותי המסכם, העוסק במינואית (לא בדקתי אם כל הטענות בו מופיעות במחקר המסכם)[43]
    • מאמר המזכיר זאת בקצרה[44]
    • מאמר של גורדון שלא מצאתי בשום מקום[45]
    • מאמר המזהה מינואית (וכן אטאו־כרתית (אנ')) כשמית צפון־מערבית[46]
    • מאמר לפיו (עמ' 42) בערוב ימיו גורדון האמין שמקור הכתב בכתב האירופי מאזור הדנובה, ושמיים שהגיעו לכרתים בתקופת הברונזה אימצו אותו והחלו לכתוב בו[47]
    • מאמר עברי התומך בגורדון[48]
  • מאמר (די ישן, 1959) המזהה (למיטב הבנתי) את המינואית כשמית ולא הודו־אירופית[49]
  • מאמר (בגרמנית) המזהה אוצר מילים שמי צפון־מערבי במינואית, אך מסתייג ומדגיש שלא אוצר המילים אלא המבנה הדקדוקי הוא שמכריע את זיהוי השפה[50]
  • שני מקורות (צריך לקראם) על זיהוי המינואית ככנענית, ביתר דיוק פיניקית[51][52]
  • מאמר חדש (במדעי המחשב) המשווה באמצעות תוכנה בין מינואית לשפות שמיות[53]

קיתרה – אי־כתר

עריכה
  ערך מורחב – קיתרה

באי קיתרה התגלו עדויות להשפעה כנענית מתקופות קדומות מאוד: באי נחשף כלי שעליו כתובת מצרית מוקדשת לאל רע מן המאה ה־25 לפנה"ס (אולם ייתכן שהכלי הובא לשם מאוחרת יותר),[54] וכן כתובת באכדית מהמאה ה־18 לפנה"ס המוקדשת לאלוהות לחיי מלך אשנונה האמורי נרם־סין.[55][54][56] שם האי הוא, כנראה, גלגול יווני של השם הפיניקי "אי־כתר".[57] קסנופון (המאה ה־4 לפנה"ס) מתאר מקום שנקרא "מפרץ הפיניקים בקיתרה".[58]

עדות נוספת, קדומה ופולחנית, לקשר בין קיתרה לכנען הוא בפולחן אפרודיטה־אוראניה (אנ'). הרודוטוס (המאה ה־5 לפנה"ס) כתב שפולחן אפרודיטה־אוראניה נפוץ לאי מאשקלון (שמקדשה שם היה העתיק ביותר), דרך קפריסין, ואף המקדש בקיתרה נבנה על־ידי פיניקים מאזור אשקלון.[59] גם פאוסניאס (המאה ה־2) מציין שהפיניקים מאשקלון לימדו את פולחנה בקיתרה.[60] פולחן זה הוא הצורה היוונית לפולחן הפיניקי של עשתרת־שמים ("עשתרת שמם" הנזכרת בכתובת אשמנעזר), ובין מקדשיה העתיקים נמנה מקדשה בקיתרה (אנ').[61] מקובל ששם אפרודיטה הוא ממקור שמי,[62] כנראה מהשם עשתרת.[63][64]

מלטה

עריכה

קיימות עדויות לקיום פיניקי במלטה יחד עם תושביה בתקופת הברונזה.[65]

תקופת הברונזה המאוחרת

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – אוגרית

מקור מעולה על הפיניקים בסוף תקופת הברונזה, עת התחיל תהליך ההתיישבות במערב (קפריסין – כרתים – סרדיניה): [66]; עוד מקור על תחילת תקופת הברזל (לא בדקתי לעומק): [67]

באוגרית עצמה התגלו עדויות עשירות ביותר לסחר עם הים האיגאי (להביא מקורות ופירוט מדוחות החפירה הצרפתיים של העיר; עדויות מיקניות,[68] כדאי לעיין בפירוט כי עולות שם שאלות מעניינות: [69]; על אוגרית והמערב: [70]; אולי רלוונטי – האם "אל־מינה" שבשפך הארנת היתה יוונית או פיניקית?: [71], [72]).

עדויות לסחר בין אוגרית למצרים ניתן למצוא (בנוסף לממצאים רבים, חומריים ואפיגרפיים – כדאי להסתכל בנושא במכתבי אחתאתן, בהם נמצאו נושאים כלכליים כנעניים רבים, בתרגומם העברי (של רייני) כדי שיהיה נוח) במכתב ששלח מלך צור לאוגרית, בו הוא מספר לו שאניותיו ששלח מצרימה טבעו ב"גשם אדִר" בצור.[73] באוגרית נמצא מכתב נוסף ששלח מלך צור למלך אוגרית, באכדית, שנושאו מסחרי.[74] יש גם מכתב ששלח אדם בשם שפטבעל "למלך בעלו" (כנראה עמרפאִ מלך אוגרית) מוזכר מלך צור, ויש התייחסות לזבח (יש לבחון טוב את המכתב ולראות אם הוא רלוונטי לערך).[75]

ישנן עדויות לסחר בין אוגרית לאלשיה: הן בממצא הארכאולוגי,[76] והן עדויות אפיגרפיות לסחר באניות[77] ומשלוחי תבואה;[78][79][80][81] רשימת סחורות ממטען של "אַני אל[תֿי]", אניית אלשיה, כולל כיכרות נחושת, מגלה דמיון למטען שנמצא באניה הטרופה מקילידוניה (אנ').[82] אנשים מאלשיה חיו באוגרית ומילאו תפקידים מגוונים, כולל בארמון.[76][83][84][85] מספר ניכר של מכתבים בין מלכי אוגרית למלכי אלשיה המתוארכים לקראת סוף המאה ה־13 לפנה"ס מעידים על חשש משותף מפני סכנת גויי הים (היתה זאת גם, כנראה, דאגה כלכלית, שנגעה גם לבטיחות הסחר הימי – הערה שלי).[86] בכתבי אוגרית נמצא מפקד אוכלוסים של יישוב באלשיה.[87] לאוגרית ואלשיה היו גם יחסים דיפלומטיים[88] ואף דתיים.[89]

ייתכן שה"כפסלנים"[90] המוזכרים בכתבי אוגרית הם תושבי נמל כַּפְּסֶלִי (יוו')(צר') בקיתרה, בהתאם לעדות הרודוטוס על פיניקים באי.[91]

עדויות אונומסטיות מאלשיה מעידות על קיום יסוד שמי משמעותי באלשיה כבר בתקופת הברונזה המאוחרת – מתוך 33 שמות של אנשים מאלשיה שנמצאו בכתבים אכדיים, אוגריתיים, חתיים ומצריים מתקופת הברונזה המאוחרת, 21 היו שמיים בוודאות ושלושה נוספים עשויים להיות שמיים גם הם (שאר השמות היו כנראה חורים או אנטוליים (אנ')).[92]

 
קנקן מסחרי כנעני מהאניה הטרופה מאולובורון

עדויות נוספות נמצאו בנתיבי הסחר בין אוגרית ליוון: האניה הטרופה מקילידוניה (אנ') הכילה, כאמור, ממצאים דומים לממצאי אנייה אלשית באוגרית,[82] אך רבות מסחורותיה היו כנעניות ולפי תנוחתה נראה שהפליגה מערבה;[93] האניה הטרופה מאולובורון, בין אם מקורה בכנען ובין אם לא (כמו שטוענים אחדים), הכילה סחורות כנעניות רבות מאוד (נוסף על סחורות מחוץ לכנען), ולפי עוגנה מקורה באוגרית.[93]

 
הפסל הכנעני שנמצא ליד סיציליה (איט')

הכרונלוגיה של תחילת הסחר הכנעני עם המערב מורכבת.[94] יש גם עדות לאנייה כנענית מהמאה ה־13 לפנה"ס בסיציליה, בדמות פסל כנעני שהתגלה שם (איט').[93][94] עוגנים כנעניים תועדו גם בחוף לוב.[95] בקברים בדרום־מערב איבריה מתקופת הברונזה המאוחרת נחשפו פניני זכוכית כחולות שכדוגמתן נמצאו גם בצור.[95] עדויות נוספות לקשרי מסחר קדומים עם המערב הן: חותם גליל שנמצא בבלס-מאלגה (אנ') ומתוארך למאה ה־14–13 לפנה"ס, חפץ עם כתב יתדות שנמצא בתס־סילג', .[94]

  • כלים מיקניים שנמצאו בלבנט
  •  
    כלי מיקני מאוגרית, המאות ה־14–13 לפנה"ס
  •  
    גביע (בסגנון) מיקני, המאות ה־14–13 לפנה"ס, שנמצא באוגרית[96]
  •  
    כלי מיקני מאללחֿ
  •  
    כלי מיקני מאוחר IIIב (1325–1200) מסוריה
  •  
    כלי מיקני שנמצא בתל שקמונה (בקטגוריה אוצרות שקמונה במוזיאון הימי הלאומי ממצאים מיובאים רבים)

עדויות נוספות הן לסחר עם דרום מזרח אסיה.[97]

לבדוק אם יש עדויות (הן אפיגרפיות והן ארכאולוגיות) מצריות

רלוונטי גם להתעמק בכנענים והצידונים אצל הומרוס (רלוונטי כנראה רק לאחרי משבר תקופת הברונזה המאוחרת), שבעולמו היו נושאי המסחר פיניקים ולא יוונים[93] (ואולי גם: [98] [99] [100])

השפעות משבר תקופת הברונזה המאוחרת

עריכה

לפרט על השפעות והשלכות משבר תקופת הברונזה המאוחרת בו ההגירה הימית נעה בעיקר בכיוון מזרח, לחורבן כנען, וכמובן צמצום העושר והסחר; להזכיר את ההשתלטות על חוף דרום כנען, עליו השתלטו הפיניקים מחדש רק בתקופה הפרסית.

במיתולוגיה היוונית

עריכה
 
מטבע מימי גורדיאנוס השלישי (פיוס), מימין כיתוב "צור המטרופולין" וקדמוס, מזוקן ועוטה גלימה לשמאלו, נלחם בדרקון, בימינו משליך אבן; מימין לסצנה חילזון ארגמן[101]

עדויות מיתולוגיות:

  • אירופה (מיתולוגיה) (מטבעות המתארים אותה, הן מכרתים והן מכנען, יכולים להיות רלוונטיים בערך) בכרתים ואחיה אחריה:
  • דנאוס (הדמות) והדנאוס (הקבוצה), דנאים, דננים ושבט דן
  • עוד עדויות מיתולוגיות קדומות נמצאות אצל הרודוטוס
  • לפי קונון הפיניקים שלטו על רודוס לפני הדורים,[104] ואמנם הכרונולוגיה של ייסוד לינדוס לא מסתדרת עם ביקורי דנאוס וקדמוס באי, אך הרעיון הכללי מסתדר עם המיתולוגיה.
  • לפי הערך האנגלי Aphrodite, אפרודיטה היתה ידועה כ־Cytherea וכ־Cypris (הקיתרית והקיפרית), שהן שתי מושבות כנעניות קדומות מאוד. אם נוסיף לכך את המקור הכנעני לשם "אפרודיטה", מדובר כנראה בעדות מיתולוגית (יש למצוא את המקור האקדמי שאומר זאת, או למחוק את הטענה).

תחילת הסחר הפיניקי "המסודר"/"הסדיר" מסביב לים התיכון

עריכה

מגילת ון אמון[105] רלוונטית.

בכללי על הכלכלה והסחר בתקופת הברזל: [106]

תזה ארוכה על קשרים בין חבלי ארץ במזרח הים התיכון בתקופת הברזל המוקדמת (1200–700 לפנה"ס): [107]

עדויות לפיניקים כסוחרים (אך לא כמתיישבים) כבר במאה ה־11 לפנה"ס;[108][109] סחר קדום באיבריה (תרשיש־טרטסוס (אנ'))[110] ולעומת זאת הערכה אחרת למקורות הבדיל באזור[111]

הדומיננטיות הקדומה של צידון (התואר "צידונים" באודיסאה, היעדרה של צור מכתובות תגלת פלאסר הראשון[112]) ומעבר הדומיננטיות לצור

ממשלות־עם בערים פיניקיות ויווניות (לבדוק את המאמר, את תוכנו והאם הוא אמין או מוטה): [113]; מקור שיטת בניית הנמלים ביוון אחרי תקופת הברזל II הוא בפיניקיה.[114]

לפי פאוסניאס, בעיר אריתראי (אנ') היה מקדש עתיק ביותר להרקלס, בו פסל הרקלס לא היה דומה לפסלים יווניים אלא לפסלים "מצריים", והאל הגיע לאותו מקום על דוברת עץ מהעיר צור, שעוד נמצאת במקדש.[115] אותו הרקלס אולי נקרא "הרקלס מהדקטילים האידאיים (אנ')" שהיו לו מתחמי קודש באריתראי ובצור.[116] תוקידידס הזכיר נמל בשם "פויניקוס" למרגלות הר מימס, המקיף את אריתראי.[117]

התפשטות למקומות נוספים (למשל: [118][119])

בימי חירם

עריכה

חירם הראשון בן אביבעל[120] מלך צור היה מהמלכים הבולטים של צור, ושיתף פעולה עם מלכי ממלכת ישראל המאוחדת דוד ושלמה בנו. העוצמה הכלכלית של ממלכתם התבססה, במידה רבה, על שיתוף הפעולה עם מעצמת הסחר הצורית. בימים ההם הייתה נתונה לצור הבכורה מבין ערי הפיניקים.[121] לפי מנאנדרוס מאפסוס ודיוס, חירם יצא למסע נגד העתיקאים (Ἰτυκαίοις) שלא שילמו מס לצור.[122][123] לאחר שכבש דוד את ירושלם, שלח לו חירם שליחים לכרות עמו ברית וידידות, והעניק לו ארזים, חרשי עץ וחרשי אבן, והם בנו לו בית.[124] בניסיונו לבנות בית לאלוהים בגורן ארנן, קיבל דוד ארזים רבים מהצורים והצידונים.[125] כששמע חירם שנמשח שלמה תחת דוד אביו, שלח לו שליחים בשל ידידותו עם דוד. שלמה שלח לחירם בקשה לצווֹת לכרות לו ארזים מהלבנון ולשלוח לו את עבדיו, בתשלום, כי אין בישראל איש היודע לכרות עצים כמו הצידונים (הפיניקים). חירם שמח ושלח לשלמה שיעשה את כל חפצו בארזים ובברושים: עבדיו יורידו אותם מהלבנון לים, שם יועלו על דוברות ויושטו לאן ששלמה יבקש (לפי דברי הימים, ליפו), ושלמה ישלם לחירם; ואכן חירם עשה כאשר דיבר, ושלמה שילם לו בחיטה ושמן רבים.[126] יוסף בן מתתיהו כתב שבימיו נשמרו האגרות שהחליפו ביניהם המלכים הן בספרי היהודים והן אצל הצורים, בארכיון הציבורי בעיר.[127] חירם ושלמה כרתו ברית ושרר ביניהם שלום, ושלמה שלח חלק ממסיו ללבנון. את העצים והאבנים לבית המקדש פיסלו בנאי שלמה, בנאי חירם ואנשי גבל.[128] אחד מבוני המקדש הבכירים ביותר היה חירם, בן לאם משבטי ישראל הצפוניים ולאב צורי חרש נחושת, והוא עשה עיטורי נחושת רבים ומרשימים למקדש.[129] לפי דברי הימים, אותו איש נשלח על־ידי חירם המלך.[130] המחקר מאשר כי מקדש שלמה נבנה על־ידי אדריכלים פיניקיים, בתבנית זהה לזאת ששימשה מקדשים פיניקיים.[131] עבודתם של הפיניקים בהקמת מקדש שלמה לא הייתה טכנית בלבד, אלא השפיעה על חיבור הפרקים המתארים את בניית המקדש (מלכים א', פרקים ו'–ז'), בהם ככל הנראה מושקעים מונחים ושמות פיניקיים רבים (כמו שמות החודשים זיו, בול והאתנים), שקשה לזהותם כיום בגלל דלות הטקסטים הפיניקיים.[132] לאחר שחירם מלך צור מילא את הבטחתו בנוגע לעצים ולזהב ונשלמה בניית מקדש שלמה וארמון המלך, נתן שלמה לחירם עשרים ערים בגליל. חירם לא היה מרוצה מהערים, וקרא להן "ארץ כבול".[133] בין חירם לשלמה היה גם שיתוף פעולה בתחום הימי; מלחי חירם השיטו את אניות שלמה מאילת לאופיר ושבו עם זהב רב ואוצרות אחרים,[134] ואניות תרשיש של שלמה הפליגו עם אניות חירם והביאו גם הן אוצרות רבים.[135] צור נודעה בייצור צבעי הארגמן והתכלת מארגמונים הנפוצים באזור;[136] פרשי שלמה היו לבושים בארגמן צורי.[137]

תחילת תקופת המושבות

עריכה

בכללי, קדם לכך שלב של סחר ארוך עם אותם מקומות (כנראה מדובר על כך פה: [138]), ורק לאחר מכן הוקמו מושבות, כנראה שהמושבות הקטנות הראשונות נעלמו תחת שרידי המושבות הגדולות יותר מהמאות ה־9–8 לפנה"ס[139]

[מידע על תולדות פיניקיה שלא קשור למושבות: מאמר שעוסק ביחסים בין ישראל לפיניקיה ותולדות פיניקיה בתקופת הברזל 2, המסקנות לדעתי קצת נחרצות מדי אך בסך הכל ראוי לאזכור [140]]

בימי אתבעל

עריכה

אתבעל הראשון היה מלך צור וצידון,[141][142] וכינויו המקראי "מלך צידונים" מצביע על מלכותו על כל פיניקיה.[112][143] אותו מלך בנה (כלומר ביצר) את בתרון ואת העיר "Αὖζαν" בלוב.[141][112] בימיו גם נוסדה, כנראה, המושבה הפיניקית המרכזית בקפריסין – כתי.[144] במסגרת חידוש מדיניות החוץ של חירם ודוד ושלמה, אתבעל כרת ברית עם אחאב, שנשא את בתו איזבל לאישה.[145] ברית זאת היתה כה משמעותית וכה ארוכת־ימים, שהדיה עוד נשמעת בדברי עמוס, המכנה את יחסי ממלכת ישראל–צור ”בְּרִית אַחִים” (עמוס, א', ט').[146]

קפריסין

עריכה

כאמור, נוכחות כנענים בקפריסין מתועדת עוד מתקופת הברונזה. המושבה הפיניקית המרכזית באי, כתי, חוותה שני שלבים פיניקיים משמעותיים בתולדותיה: מייסוד המושבה הפיניקית בה עד המרות הפרסית, ומהמרות הפרסית עד מרות הדיאדוכים.[147] ייסוד המושבה הפיניקית כתי מתוארך לתחילת המאה ה־9 לפנה"ס, לימי אתבעל הראשון,[148] ולפי טרוגוס פומפיוס (דרך יוסטינוס), דידו עגנה אצל הפיניקים שבקפריסין כשנמלטה מצור, לפני שהמשיכה לקרתחדשת שייסדה.[149] היה זה צעד חשוב בהתרחבות ה"קולוניאלית" (במונחים מודרניים, במובן של התרחבות ההתיישבות המרוחקת מהמטרופולין) של צור מערבה.[149] הארכאולוגיה חשפה מושבה פיניקית, תלויה מאוד בצור, מתקופה זאת.[149] באתר נמצאו מקדשים לעשתרת ולמלקרת: המקדש המיקני בקתרי (אתר בכתי) חוּדש ב־850 לפנה"ס על־ידי הפיניקים כמקדש לעשתרת, ושימש עד המאה ה־3 לפנה"ס, אז נהרס; ומקדש מלקרת ועשתרת בבמבולה הורחב עם השנים וכלל חדרים רבים, חצרות פנימיות וסטואות.[150] הממצא הדתי מעיד על פולחן עשתרת, מלקרת, אשמון, חתחור, בס וחור.[150] הממצא הארכאולוגי מראה שכתי היתה עיר חשובה במאות ה־9–5, אך אין ראיות ברורות למבנה הפוליטי של העיר (אף לא בתקופה האשורית).[151] באותה תקופה צברה כתי את עושרה ממיקומה על דרכי הסחר בין המזרח למערב,[152] והממצא המקומי העשיר, נוסף על הייבוא הרב מפיניקיה, מצרים ויוון, מעיד על שגשוג העיר.[153]

במהלך המאה ה־8 לפנה"ס (לפחות עד סוף המאה) חלשה צור בהגמוניות על האי קפריסין, רובו ככולו, ואף סיפוח חלקים גדולים מהלבנט תוך הכפפת צור לאשור בימי תגלת־פלאסר והמרידות של חירם השני ומֵתֵנַּה לא ערערו שליטה זאת.[154] השם האשורי "ידננה" (הנגזר מהדנונה (אנ') האכאים) והתיעוד מימים אשוריים מתחילת המאה הבאה מעידים שהצורים שלטו על האי כשמלכיו וחלק ניכר מאוכלוסייתו היה איוני, והדבר מדגים את עוצמת הכוח הצבאי של הצי הצורי ותפקידו המוביל בסחר הימי במזרח הים התיכון במאה ה־8 לפנה"ס.[155]

הפיניקים־כנענים מקפריסין קראו לאי בשם הקדום "אלשיה" לפחות עד תחילת התקופה ההלניסטית.[156]

לכתים הפיניקים מיוחס ייסוד לפש,[157] שבתקופה הפרסית הפכה לעיר ממלכה פיניקית.

על אמתוס (אנ'): [158]

בבוני (Βουνί, אנ') נמצא פיתוס שעליו נכתב: po-i-ni-ki-o-se / / ke-ro-ku(?)-lu-su-to-se, כלומר מדובר ביין פיניקי.[159]

סחר עוד משלבים מוקדמים מאוד (כנראה פה: [160]). להפיק מידע מכתובת בעל לבנון ומהכתובות ב"כתיון במבולה V".

סקירה כללית קצרה על הפיניקים, ואז סקירה מפורטת יותר על תולדותיהם בקפריסין: [161]; עוד מקורות: [16] [17] [18] [19] [20] [21] [162] [163] [164] ([22]+[23] בעיקר החלק על זיהוי ענת־אתנה ואתנה הפיניקית אצל פילון), גם Swedish Cyprus Expedition ‏([24]) יכול לעזור

יוון

עריכה

להרחיב. יש מקורות גדולים בנושא: [165] [מקור קצר המכיל דיון בבעיות מתודולוגיות בנוגע לפיניקים בים האיגאי, וסקירה קצרה על הפיניקים בים האיגאי: [13]]

בנוסף, יש מקורות קטנים יותר. הדרך שאני מעדיך לעבוד איתם היא לקרוא אחד, להביא ממנו את המידע הרלוונטי, ולפתוח גם את כל המקורות הרלוונטיים המוזכרים באותו מקור, ואז עם כל אחד מהם לעשות אותו דבר. זאת שיטת עבודה שיכולה לעזור גם בכתיבת פרקים אחרים בטיוטה, וכדאי ליישם אותה גם על המאמרים על יוון שיש לי בתיקייה של יוון במחשב. עד כה אספתי את המקורות הבאים: [166] [167] [168] [169] [170] [171] [172] [173] [174] [175] [176]

על פיניקים בסמותרקיה: [177], ומעט קשור לכך גם: [178]

כרתים
עריכה
 
חפץ בטיפוס מזרחי, "תקופת המזרוח"(?), המאה ה־7 לפנה"ס, כרתים

כרתים רלוונטית במיוחד, לאור העבר השמי שלה לפי גורדון, וכן יש לציין את האטאו־כרתית שהיתה לפיו שפה שמית גם היא (מקורות על המינואית שבחלקם מוזכרים גם האטאו־כרתית למעלה, עוד על אטאו־כרתית: [179]+[180]).

כמה אזכורים לפיניקיוּת הכתב היווני ולמונחי כתב הנגזרים מהשם "פיניקים": [181]

מקור טוב נוסף: [182] ומקורות קצרים יותר: [183] [184] [185]

עדויות להשפעה פיניקית על התרבות בכרתים, כולל מקדש פיניקי בכרתים (אף שיש לקחת את המקור בעירבון מוגבל, למשל כי היא הקבילה בין מרזח לקוינון, בעוד בכתובת המרזח, "מרזח" הוא תאריך והמונח הפיניקי המקביל לקוינון הוא "בד"): [186]

ממצאים מאוסף מוזיאון הירקליון:

  • Anthropomorphic cippus with Phoenician characteristics (Γ1126), תיאור: Anthropomorphic funerary stele (cippus) with crudely rendered features. The head is clearly distinguished from the body, without a distinct neck but with a strongly emphasised contouring of the flat, heart-shaped face, with its large almond-shaped eyes represented as deep cavities in the stone, a vaguely rendered closed mouth, perhaps with compressed lips, and scarcely differentiated hair. A cubical body with rough and rudimentary modelling of the chest reinforces the overall impression of an unfinished, stylised work. The parallels with works of Phoenician origin or artistic influence, combined with finds from Crete generally and Knossos specifically, indicate the presence of Phoenicians on the island or the circulation of artefacts with stylistic features and uses referring to the region of Syrophoenicia and its Cypriot trading-posts on the sea routes, with Cyprus as a key way-station. ביבליוגרפיה: [187] [188]
  • Writing in Ancient Crete ➔ Inscribed stone plaque mentioning Phoenician alphabet (Phoenician letters) (Ε423), תיאור: Fragment of inscribed stone block from a public building of Eltyna/Eltynia, found reused in the cemetery of the ancient city. On its surface is a text which is barely legible due to its fragmentation and poor state of preservation. It is the end of a six-line inscription, incomplete on right and left, carved boustrophedon (“ox-plough turn”), from right to left and left to right in alternate lines. The inscription is clearly a legal text, perhaps part of a civic code on transactions referring to the magistrate’s duty to uphold it. There is a significant reference to “Phoenician letters”, the first mention of the Phoenician alphabet in a Cretan inscription and indeed the earliest in a Greek text. 1 ← ---] .n . ονηθέν | δικάζεν [--- 2 → --- τά] πονικήια | τάδε | ά κ . [ --- 3 ← ---] n | ά κα μη συνπρασια [--- 4 → ---] ι | ταπ[. . ] ιs | ά κα μη αμ [--- 5 ← ---] . οδε | όγ κατεκσει | [--- 6 → ---] . . ι | οι κα [ . .] αι | παρηι | τοι [--- vacat ביבליוגרפיה: [189]
  • Bronze bowl with Phoenician inscription (Χ4346) – "כס לשמע בן לאמן" (KAI 291), תיאור: Bronze hemispherical bowl with thick walls. Under the rim is an incised ropelike band with a Phoenician inscription recording the owner’s name (“Cup of Χ, son of Υ”). It is evidence that the Cretans had already come into contact with the Phoenician script in the 10th century BC. The bowl appears to have been made in Phoenicia and deposited as a funerary offering accompanying the burials of two women at Knossos. ביבליוגרפיה: [190] מוזכר גם במאמר The Phoenician presence in the Aegean during the Early Iron Age, ומתואר בצורה נחמדה פה

איבריה

עריכה

[מקור טוב: [191]] [על התארוך המוקדם: [192]] [193] [194], וגם תרשיש־טרטסוס (אנ') [למשל: [195] [196] [110] ועוד רבים מספור], בשלבים מאוחרים הרבה יותר גם המלחמה הפונית השנייה

איי המצר הסיצילי

עריכה
מלטה
עריכה

המתיישבים הפיניקים באי מלטה הקימו בהגיעם לאי, במאה ה־8 לפנה"ס, מקדש לעשתרת באתר מקדש מגליתי קדום יותר (שלא ברור אם פעל בהגיעם לאי).[197] [עם זאת מקורות אחרים טוענים שנוכחות פיניקית במלטה היתה כבר בתקופת הברונזה[65]] המקדש שונה בהדרגה, והוא מציג היטב את תופעת השתלבות ההתיישבות הפיניקית באזורים שונים תוך השתלבות באזור ובמאפייניו הילידיים.[198] מיקום המקדש על גבעה המשקיפה על אחד ממפרצי העגינה הטובים באי, הממוקם בדרום־מזרחו, וכן זיהוי עשתרת־אנן (היא עשתרת של מלטה) שנעבדה באי עם הרה, מעידים על מעמדה של עשתרת בקרב המתיישבים מעבר לים ואופייה כמגינתם.[199]

בפסקה הפותחת של המאמר [200] יש עוד מידע שמיש על מלקרת, הגדר ומאפייני הפולחן במושבות.

ייתכן שדו־לשוניות פיניקית־יוונית במלטה החלה עוד במאות ה־8–7 לפנה"ס.[65]

אירנם (קוסורה, פנטלריה)
עריכה

אירנם (קוסורה, פנטלריה): [201]

גול (גוזו)
עריכה

גול (גוזו) – להרחיב

למפדוזה
עריכה

למפדוזה – להרחיב (כנראה שאין כמעט מידע)

צפון אפריקה

עריכה
לפני ייסוד קרתחדשת
עריכה

כאמור, עתיקת התקיימה עוד בימי חירם הראשון,[122][123] ואתבעל הראשון מצור ייסד עיר בלוב.[141][112]

ייסוד קרתחדשת
עריכה
 
מטבע צורי מתחילת המאה ה־3, ועליו דידו מייסדת את קרתחדשת ולידה שער העיר, מסביבה חלזון הארגמן והדקל, הסמלים הלאומיים של פיניקיה. מטבעות המזכירים את ייסוד קרתחדשת נטבעו בצור מעל לאלף שנה אחרי ייסודה[202][203]

ייסוד קרתחדשת[204] ("צדן אם כמב" לעומת צור הקרת (הישנה) ודידו על מטבעותיה, לעיין גם בעדות הרומית פוניקה): בשנת מלכותו השביעית של פיגמליון בן מתן (אנ') (המוזכר אצל ורגיליוס כ"בלוס" (אנ'), בעל), ייסדה אחותו דידו את קרתחדשת.[205] העיר קרתחדשת נוסדה, לפי המסורת, על־ידי דידו, אישה ממשפחת המלוכה הצורית שבעקבות הפיכת חצר (צריך לברר של מי ואיזו בדיוק, ואם לא ברור אז המידע מיותר) ברחה מצור אל מעבר לים, לייסד את קרתחדשת – הקרת החדשה, בִתה ויורשתה של צור הקרת הגדולה (כפי שמתבטא גם בשם אלוהי העיר, מלקרת, הוא מלך־קרת).[206][207] ייסוד העיר מתוארך ל־814/813 לפנה"ס.[208] העיר עתידה הייתה לרשת את מעמדה של צור כעיר הפיניקית המרכזית, ולהיות מרכז התרבות הפיניקית מעבר לים.[207] בכתובת קבורה מקרתחדשת נמצאו השמות "קרתיתן" ו"קרתמשל", שמות בהם ה"קרת" (היא צור) משמשת כרכיב תאופורי, שנחשבה, כנראה, לאלוהות.[206] בכתובות נדר מקרתחדשת נמצאו אנשים בשם "צר"[209] (המופיע גם בבמדבר, כ"ה, ט"ו ובכתבי אוגרית[210] כשם פרטי), אולי על שם העיר; בכתובות אחרות מופיע הכינוי "בן צר", באחת מהן אותו בן צור היה "רב סופרים", והם אולי לא בנים של אדם בשם צור אלא בני העיר, שממנה ומצידון הובאו לקרתחדשת סופרים.[211]

החוף האטלנטי האפריקאי
עריכה

[212]

סיציליה

עריכה
 
מצבה מהמאה ה־4 לפנה"ס מצור, המוקדשת ל"יעמץ בן גרא בן עבדמלקרת בן עבדא בן קרתחדשת"

המושבות בסיציליה, בעיקר תחת קרתחדשת[213] – רלוונטי מאוד התקופה הפרסית (מפורט בהמשך) והמלחמה הפונית הראשונה אחריה

ספינת מרסלה

מאמר איטלקי (נוסח עברי מקוצר התפרסם בספר "מערבו של גליל וחוף הגליל", ירושלים תשכ"ה, עמ' 30–41)[214]

סרדיניה וקורסיקה

עריכה

[להרחיב]

מקומות נוספים

עריכה

קצת פירוט על אופיר – בערך עצמו יש מספיק מידע וצריך רק לסדר אותו.

למצוא יותר מידע על המושבות בדרום צרפת

מושבות מחוץ לים התיכון

מושבות פיניקיות (כנעניות מאוחרות) במצרים, וסחר עם מצרים (מוזכר אצל הרודוטוס); על הפיניקים במצרים, בעיקר במף,קצת ספקולטיבי אבל מעשיר: [215]

אופיר
עריכה
  ערך מורחב – אופיר

אופיר מוזכרת, הן במקרא[216] והן בממצא הארכאולוגי[217] כמקור לזהב בארץ ישראל. ההיסטוריון והבלשן עדיה חורון זיהה את אופר עם ארץ בני ה-Ifren (אנ') האמזיע'ים שחיו באזור פרובינקיה אפריקה הרומית, ונתנו לה את שמה. הוא סבר שבתיווך אותו שבט אמזיע'י הגיע הזהב הטוב מארץ החוילה,[218] אותה זיהה יוסף בן מתתיהו עם גאיטוליה (אנ'),[219] לסוחרים פיניקים, ועל כן גם הסמיכות בין אופיר לחוילה בלוח העמים. ההפלגה לאופיר דרך הים האדום הייתה ניסיון לעקוף מדרום את המתווכים בני האִפרן ולהגיע ישירות לארצות הזהב, בדומה לסוחרים הפיניקים שעקפו במאה ה-7 לפנה"ס את אפריקה בהמרצת פרעה נכו.[220] אמנם סוחרי חירם ושלמה לא הגיעו למקורות הזהב של בני האִפרן, אך הם גילו "אופיר חדשה" העשירה גם היא בזהב, כנראה בקרן אפריקה או בדרום ערב (אל אופיר זאת ניסה יהושפט להגיע מנמל עציון גבר).[221]

התקופה האשורית

עריכה

מלכי אשור, ככלל, לא הנהיגו מדיניות של התרחבות אל מעבר לים, ודאגו רק להפיק מערי הפיניקים תועלת ושקט.[222] דברי ישעיהו בקינתו על צור ”עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה, הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי אִי [...] יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר” (ישעיהו, כ"ג, ו'–ז') מרמזים על המצוקה ההיסטורית של בני צור, שכבר מתחילת הכיבוש האשורי החלו לנדוד מתחת עולו אל מעבר לים, בשל המצוקה שבכיבוש האשורי (והבבלי אחריו).[223]

יוסף בן מתתיהו, בהתבססו על מנאנדרוס, כתב שבארכיוני צור נכתב שבימי שלטון מלך צור אלולאיוס (Ἐλουλαῖος, הוא כנראה לולי (אנ') בכתובות האשוריות), ששלט בימי שלמנאסר, הפליג המלך לכתים שמרדו בו והכפיפם למרותו.[224]

סרגון השני נתן פקודה לכבוש את ארץ האיונים "בלב הים", וציין כי מתקופה קדומה הם הרגו את אנשי צור וקוה;[225] בהמשך הוא מציין שהכנעת האיונים השכינה שלום בצור ובקוה.[226] כמה שנים לאחר מכן, מרידה של שבעה מלכים "בארץ יא, מחוז בארץ אדננה" (כלומר, בקפריסין) לפי הכתובות האשוריות, איימה לערער את השלטון הצורי על קפריסין. אותם שבעה מלכים חדלו להעלות מנחה לשילטה מלך צור, והוא בתורו ביקש מסרגון, שהיה איתו ביחסים טובים, סיוע צבאי, וחיילי סרגון האמיצים שנשלחו הטילו מורא על המלכים פורקי העול, והם באו לבבל להגיש לסרגון מנחות.[227][155]

 
לוח מתבליט הובלת העצים

בכתי נמצאה מצבה של (Sargon Stele), ועליה בין השאר גם תיאור קצר של הכנעת שבעת מלכי ארץ יא שבקפריסין.[228] המצבה כנראה הייתה מיועדת להיות מוצבת על הר בשם "בעל־הר" (אולי הר סטברובוני (אנ'), כ־20 ק"מ ממזרח ללרנקה), וייתכן שלא הגיעה ליעדה, או הועברה ממקומה המקורי לכתי;[229] ייתכן שלא הוצבה במקור כלל בקפריסין אלא בפיניקיה.[230] אם אכן הוצבה באזור כתי, הדבר מעיד על מרכזיותה של העיר באותה תקופה ותפקידה כמתווכת בין האי ליבשת שממזרח.[231] בחזית ארמון סרגון בדור שרוכין נמצא תבליט הובלת העצים (הובלת עצים באניות פיניקיות, ניתן ללמוד ממנו על האניות, שיטת ההובלה, קשרי השליט האשורי והפיניקים הכפופים לו ועוד, הכל נמצא בערך על התבליט).

במסע סנחריב השלישי ב־701 לפנה"ס, ברח מלך צידון המורד לולי לים – בחלק הכתובות הוא מציין כי ברח לקפריסין[232] – וסנחריב הכניע את עריו המבוצרות והמליך תחתיו מלך אחר;[233] יש הקושרים בין אירוע זה לאירוע שתיאר יוסף בן מתתיהו ואף מזהים אותם כאחד, אף שהמסע בימי שלמנאסר צלח לדברי בן מתתיהו, והמסע בימי סנחריב הביא למות לולי.[234] במסעו השישי של סנחריב, שכוון נגד אילם, נעזר המלך בספנים מצור, צידון, וכן ספנים איונים או קפריסאים, כדי להשיט את חייליו במורד החידקל על האוניות המפוארות שבנו במיומנות, "תוצרת אופיינית לארצם".[235]

 
קערה מתכת פיניקית (אנ') בסגנון מצרי עם סצנות מיתולוגיות, בין השאר הרקלס־מלקרת נלחם באריה, אדיל, המאות ה־8–7 לפנה"ס,[236] מהייבוא הפיניקי באדיל[237]

נוכחות פיניקית באדיל ידועה לפחות מהמאה ה־7 לפנה"ס,[238] כפי שעולה משמות פיניקיים של בעלי אדמות על לוחות ברונזה קיפריים־הברתיים מאדיל (כמו בטמסוס ואמתוס (אנ')), וכן מחפצים מיובאים, בעיקר קטנים ויקרים, מהלבנט, מהמאות ה־8–6 לפנה"ס, בינהם כדים, מסכות, שנהבים, חרוזי זהב וזכוכית ודגמי מקדשים מטרקוטה.[239]

בימי אסרחדון (681–669 לפנה"ס), בנו של סנחריב, כרת עבדי־מִלְכֻתִי (אנ') מלך צידון ברית עם סַנְדַה־אוַּרִּי מלך "כוּנדִי וסִיסּוּ" (כנראה בקיליקיה), "סמך על הים המתגלגל" והתמרד באימפריה האשורית.[240] בעקבות כך החריב לטענתו אסרחדון את צידון.[240] עבדי־מלכתי ברח לים (בדיוק כמו לולי מימי סנחריב), אך אסרחדון השיגו וערף את ראשו בחודש תשרי.[240] בימי אותו מלך היתה ידננה תחת שליטת האימפריה האשורית החדשה.[241]

תחת השלטון האשורי על קפריסין לא נזכרה כתי בשמה המוכר בכתובות המלכותיות של מלכי אשור.[242] עשר ערי־הממלכה קפריסאיות מוזכרות כמגישות מנחה לבניית הארמון בנינוה על מנסרת אסרחדון (680–669 לפנה"ס)[243] ובכתובת אשורבניפל על מסעו נגד מצרים, בו עשרים ושניים מלכי הלבנט וקפריסין באו אליו להגיש לו מנחות ולנשק את רגליו, ואשורבניפל הכריחן ללוות עם כוחותיהם ואניותיהם את חייליו בים וביבשה;[244] מתוך ערי הממלכה האלה, 8 מזוהות בוודאות עם ערים מוכרות מקפריסין, ושתי האחרונות ברשימה, Qarti-ḫadasti ו־Nuria, לא מזוהות עם שמות מקומות מוכרים באי, בעוד כתי ואמתוס (אנ'), ערים חשובות מאותה תקופה, לא נזכרות כלל.[242] יש המזהים בין כתי, היישוב הפיניקי החדש, לבין קרתחדשת, אך אחרים טוענים שבשל מניית כתי וקרתחדשת בתעריף כתי (אנ') כשתי ערים שונות, הזיהוי לא ייתכן.[242] ייתכן גם שקרתחדשת היתה המושבה הפיניקית בחלק של העיר כתי שהתקיים מהמאה ה־13 לפנה"ס.[234]

על מצבת סרגון מוזכרים שבעה מלכים בקפריסין תחת מרות אשור, ואילו אצל אסרחדון ואשורבניפל מוזכרים עשרה; אם כתי היא אכן קרתחדשת שבכתבי האחרונים, הדבר מעיד על שחרורה מהתלות בצור והפיכתה לאוטונומית בין תקופת סרגון לתקופת אסרחדון, כנראה בעת המסע של לולי בימי סנחריב. הזיהוי גם מעיד לראשונה על מלוכה בכתי (שכן ברשימות אסרחדון ואשורבניפל מוזכר מלך קרתחדשת).[234]

נוסף על התיעוד האשורי, גם בכתובות פיניקית מוזכרת קרתחדשת שבקפריסין: היא מוזכרת, כאמור, בתעריף כתי (אנ') מהמאה ה־4 לפנה"ס כמקור אחד האנשים בה, בעוד שאחרים מהתעריף מוזכרים ככתייםוכן בכתובת בעל לבנון. כתובת בעל לבנון מוקדשת לבעל לבנון, ומזכירה את "סוכן קרתחדשת עבד חירם מלך צידונים" (כנראה חירם השני שמימי תגלת-פלאסר, ולא חירם הראשון), ויש חוקרים המזהים "סוכן" כמושל מטעם המטרופולין צור.[234] על ארון קבורה שנמצא בקפריסין ומתוארך למאה ה־4 לפנה"ס נכתב ”לאשמנאדן בן אשמנאדן סכן צר”[245] וזה מפורש כשגריר צור פשוט, דבר המראה על מורכבות המושג "סוכן".[234]

בימי אשורבניפל, לאחר מותו[246] או היעלמותו[247] של יכין־לו מלך ארוד, בניו עזיבעל, אביבעל, אדוניבעל, שפטבעל, בדבעל, בעל־ישופו, בעלחנן, בעלמלך, אבימלך ואחימלך הגרים "בלב הים" (הכוונה היא לארוד השוכנת על אי, או למושבות בעברי הים) באו אליו עם מתנות ונישקו את רגליו.[248]

הכתים מוזכרים בכמה ממכתבי ערד, ומקובל לפרש אזכורים אלה כאזכורי שכירי חרב ששרתו בצבא יאשיהו מלך יהודה (ימי אשורבניפל),[249] אולם חוקרים אחרים סוברים שהיו סוחרים ולא שכירי חרב.[250] אנשי כתי מוזכרים במקרא בקינת יחזקאל על צור בשם "כתיים" כסוחרי ים: ”אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּים.” (יחזקאל, כ"ז, ו'). בבאר שבע נמצאה צלמית קנטאור שיוצרה ביהודה, אך מאפייניה, כגון עירוב גבריות ונשיות (הנפוץ בעולם היווני אך נדיר במזרח התיכון) ואוזניים בולטות (האוזניים היו מוסתרות בצלמיות יהודיות על־ידי התסרוקת, אך היוו סימן היכר לקנטאוריות יווניות), מעידים על קשרי הגומלין שהתקיימו בין דרום ארץ ישראל לקפריסין, במיוחד עם העיר כתי.[251]

(אני כותב הרבה מאוד על הסחר עצמו, אך לא על מקורותיו. ניתן למצוא להם הד פה:) "מרשימת המס שהעלה חזקיהו לסנחריב אפשר להסיק שחזקיהו צבר הון רב. אפשר כי עושרו של חזקיהו נבע מגביית מסי מעבר משיירות המסחר שעשו דרכן מחצי האי ערב אל חוף הים התיכון ואל פניקיה, בשני הכיוונים"[252]

התקופה הבבלית

עריכה

רוב המידע פה רלוונטי להיסטוריה של פיניקיה, אך לא לנושא הסחר והמושבות

ייתכן שאת קינתו על צור שאב יחזקאל בשבתו בתל אביב בחלקה מהגולים הצורים שישבו בקרבת ניפור,[253] לפיהם על חורבן צור מתאבלים "נשיאי הים" על העיר ומעידים על עוצמתה, ובהמשך הוא אף מפרט את מסחרה הענף, ומציין את "כרוב ממשח הסוכך" הקרוב לאמזיע'ים במערב. כדאי לחזור להתעמק בדבריו ולשאוב מהם מידע רלוונטי למושבות ולסחר הפיניקיים.

לאחר שעול האימפריה האשורית החדשה ירד מצור ב־630 לפנה"ס, מצרים לטשה עיניה ללבנט, ונכו השני כבש את המרחב עד הפרת ב־608 לפנה"ס. צור הוכפפה למצרים, אך שמרה על האוטונומיה שלה ועל תנאים מיטיבים לסחר עליו התבססה. מצרים איבדה את השליטה באזור בקרב כרכמיש ב־605 לפנה"ס, והאזור כולו הוכפף לאימפריה הבבלית החדשה.[254]

פרעה חפרע, שעלה לשלטון ב־589 לפנה"ס, היה להוט להשיב את השלטון המצרי ללבנט, והוא כנראה עודד מרידות נגד הבבלים כמדיניות (ייתכן שדוגמה לכך היא פגישת מלכי צור, צידון, אדום, מואב, ועמון בירושלים, כנראה כדי לדון באפשרות למרד[255][256]), והמקורות הקדומים מעידים כי הצעיד את צבאו לצידון ולחם מלחמה ימית בצור,[257] וגם הסתער על קפריסין (אולי רלוונטי לקשרי פיניקיה וקפריסין? אם כן, גם שאר הפסקה עשויה להיות חשובה כרקע למעשיו של חפרע).[254]

במסגרת מדיניותו של נבוכדראצר השני לחיזוק שליטתו בלבנט, ניסה לכבוש את צור.[258] הוא צר על צור 13 שנה (אנ'), עד שנת 572 לפנה"ס בערך,[254][259][260][261] בימי המלך אתבעל השלישי,[262] ולא הצליח לכבשה.[263] הנביא יחזקאל תאר במפורט בקינתו על צור (ראו #דברי יחזקאל על צור) את הסתערות נבוכדראצר על צור ואת סבל העיר. במקום אחר יחזקאל מזכיר שנבוכדראצר לא הצליח להפיל את צור במצור, וכמין פיצוי ייתן לו יהוה את ארץ מצרים.[264] המקורות הבבליים לא מזכירים במפורש את כיבוש צור, צידון או אחד מהאיים והארצות הכפופים להן, אולם ניכר שהצבא הבבלי הגיע לקרבת החוף הכנעני.[263] בתעודות שהתגלו בארמון המלכים בבבל מוזכרים אסירים מדיניים מערים פיניקיות, ביניהן צור,[263] וכן מתועדות הקצאות ציוד (כמו אוהלים, נעליים, שריונות ומזון)[265] ואנשי צבא לקבוצות של 4, 10 ו־30 חיילים שהלכו עם המלך לצור, הן מארך והן מסיפר (הרחוקות כ־250 ק"מ זאת מזאת), דבר המעיד על מבצע צבאי גדול תחת פיקוד המלך.[266] ייתכן, אפוא, שהבבלים פרשו את חסותם או השפעתם על ערי הסחר הכנעניות ועל איי הים הכפופים להן.[263] יש הסוברים שהיתה לנבוכדראצר הצלחה מוגבלת בכיבוש; לפיהם, בשל התנאים הגאוגרפיים והצי האיוני הקטן רק החלק היבשתי של העיר נכבש, ובהסדר שסיים את המצור סוכם שאתבעל השלישי ירד מהשלטון, אך מוסד המלוכה יישמר.[267] בעקבות סיום המצור התהדקו קשרי המסחר בין צור לבבל (זה אולי החלק היחיד בפסקה שרלוונטי לערך על המושבות, כי ייתכן שהיה קשר בין זה לבין המסחר הפיניקי בים).[268]

גולים או שבויי מלחמה צוריים בנהריים מוזכרים בכתבים מימי נבוכדראצר השני;[268] בתעודות בבליות רבות מוזכר היישוב Ṣurru, המתייחס לרוב לא לעיר צור, אלא ליישוב של גולים צוריים בדרום נהריים.[267]

התקופה הפרסית וההלניסטית

עריכה

הסיבה לאיחוד שתי התקופות היא שבתולדות הכנענים הן כרוכות במידה רבה מאוד; בעברי הים (מלבד קפריסין, שהיתה בתחום ההשפעה הפרסי והיווני והמאבק הפרסי–יווני) כמעט שלא היה הבדל בינהן.

כנען בתקופה הפרסית

עריכה
 
מטבע של עבדעשתרת הראשון, מצד אחד עבדעשתרת והמלך הפרסי על מרכבה, מעליהם כיתוב "עב" (קיצור של שם המלך), מצד שני אניה צידונית אלגנטית, סמל לכוחם הימי[269]

לאחר שהאימפריה הפרסית הורישה את האימפריה הבבלית החדשה ושטחיה, עברו הפיניקים לשלטונם. הפיניקים היו הכוח הימי הראשי באימפריה והיוו את הצי הצבאי בצבא הפרסי. על פועליהם למען האימפריה הם קיבלו הטבות רבות.[222]

אחת ההטבות המשמעותיות היתה ההתפשטות הפיניקיות דרומה לאורך החוף.[270][271] (אולי רלוונטי אך לא בהכרח טוב – מצמצם את גבולות פיניקיה בניגוד לכמה כתובים קדומים המרחיבים אותה עד קיליקיה ומוריאנדה: [272]) על גם גם מעיד אשמנעזר המלך בכתובתו. הם היו מחולקים בעיקר לצור ולצידון,[222][273]

ההתפשטות דרומה לא היתה התפשטות לארצות חדשות, אלא שיבה לארץ שהיתה כנענית־פיניקית גם בתקופות קדומות יותר.[274]

מלך צידון, שהיתה אז הראשונה במעלה מערי הפיניקים, היה כ"שר חיל־הים" למלך המלכים הפרסי.[275] צידון היתה מוקד מרכזי במלחמת פרס–יוון, שהתרכזה בעיקר בהתנגשויות צידון ואתונה.[275] הפיניקים היוו את הצי הפרסי והיו החלק המיומן ביותר בו, ומתוך עריהם עמדה בראש צידון.[276]

הם התפשטו גם לפנים הארץ:

  • מרשה: להביא פירוט ומקורות מהערך עצמו.
  • ירושלם: בימי בית שני ישבו בירושלים פיניקים, כעדות נחמיה: ”וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר.” (נחמיה, י"ג, ט"ז).[277] הפיניקים, שהעניקו לפרסים שירותים צבאיים בלוחמה כנגד המצרים, תוגמלו בהסכמה לשליטתם בערי החוף הדרומיות.[278] הם החזיקו גם שווקים בפנים הארץ, כמו בשכם ובמרשה, וייתכן שהשוק הפיניקי בירושלים הוקם עוד בתקופה הבבלית.[279] למושבת הפיניקים בירושלים נמצאו שרידים בממצא הארכאולוגי, ואולי אף בשמות מקומות.[280]).
  • תל אנפה (בתל נמצאו השפעות פיניקיות רבות: [281][282], יש לבדוק אם מהתקופה הפרסית או ההלניסטית).

הפיניקים מכנען התנגדו לכבוש את קרתחדשת למען פרס (לפי הרודוטוס), וכך היא שמרה על עצמאותה.

על הגאוגרפיה הפיניקית בתקופה: [283] שווה לבדוק גם את אטלס היסטורי תקופת המקרא: תקופת שיבת ציון

למידע נוסף: [284] [285] [286] (מאמר שלהבנתי טוען שהערפול בתאור פלאיסטינה אצל הרודוטוס נובע מישיבתה בצל התהילה האדירה של פיניקיה: [287])

כנען בתקופה ההלניסטית

עריכה

גם בתקופה ההלניסטית קיימות עדויות לישיבה פיניקית בדרום פיניקיה, כמו ביבנה־ים (הן לפי כתובת יבנה ים[288] והן לפי הממצא החומרי אף בסוף המאה ה־2 לפנה"ס[289]), ובפנים הארץ:

קפריסין בתקופה הפרסית

עריכה

הפרוסופוגרפיה בכתובות כתי דומה ביותר לזאת של פיניקיה היבשתית, והשמות מהם מורכבים ממרכיבים תאופוריים.[299]

ממלכת כתי ואדיל

עריכה

כתי עברה לשלב משמעותי חדש תחת הממלכה האחמנית.[300] העיר הפכה לבת־ברית של פרס, ששלטה בקפריסין משנת 545 לפנה"ס.[301] חפירות חשפו עבודות גדולות באזור הנמל בעיר בסוף המאה ה־5 ותחילת המאה ה־4 לפנה"ס, כמו שיקום מקדש עשתרת ומלקרת, בניית מערכת ניקוז שפכים עירונית, ובמיוחד בניית הנמל המלכותי של כתי.[302] החפירות באתר חשפו נמל צבאי פיניקי שנבנה בסוף המאה ה־5 והורחב במהלך המאה ה־4 לפנה"ס,[303] ובשלבו הסופי הורכב מלפחות שש (אם לא שבע[303]) תעלות ארוכות ורחבות מקוּרוֹת בגגות רעפים להרמת תלת־חתריות (מעין מבדוקים בהם העלו את האניה על מסילה משופעת – ביוונית Νεώριο),[303][304][305] ששימשו לבדיקת או תיקון האניות.[306] עד כה רק חלק מהנמל נחשף,[307] והוא כלל כנראה גם נמל אזרחי בנוסף לזה הצבאי.[306] תעלות העגינה בכתי דומות לתעלות העגינה בנמל פיראוס האתונאי, שנבנו גם הן במאה ה־5 לפנה"ס, אך משומרות פחות טוב.[307] גם האגם בר־הסגירה שאליו פונה הנמל,[308][303] כחלק ממערך ביצורי העיר, מקביל לנמל פיראוס בתקופה הקלאסית, וכן לנמל קרתחדשת בתקופה ה"הלניסטית"; סביר שהיו נמלים רבים כדוגמת אלה, אך לא נשמרו לכך הראיות הפיזיות.[307] מדובר היה באחד הבסיסים החשובים של הצי הצבאי הפרסי.[307]

טקסטים וכתובות מצביעים על כך שבתקופה הקלאסית כתי הייתה אחת המעצמות המקומיות העיקריות, לעתים בתחרות עם סלמיס.[309] בשנת 499 לפנה"ס ממלכות קפריסין היווניות הצטרפו למרד איוניה נגד פרס, וכתי נגררה לעימות.[310]

לכתי היו שתי שושלות משמעותיות בתקופה הפרסית. את הראשונה הרכיבו בעלמלך הראשון שנשא את התואר "מלך כתי" ושלט בסביבות 479–450 לפנה"ס, בנו ויורשו, עזבעל ששלט בסביבות 450–425 לפנה"ס, בנו ויורשו בעלמלך השני ששלט בסביבות 425–400 לפנה"ס, ובעלרם, שלפי מאפייני מטבעותיו שלט בסוף תקופת שושלת זאת, ולפי הגנאלוגיה של השושלת הבאה נראה שלא היה שייך לה; על כן יש להניח שהיה בנו או קרובו של בעלמלך השני, ירש אותו, ושלט בסביבות שנת 396 לפנה"ס. את השושלת השנייה הרכיבו מלכיתן, ששלט בסביבות 392–361 לפנה"ס[311] ומוצא משפחתו היה אולי מאדיל,[312][313] ובנו ויורשו פמייתן, ששלט בסביבות 361–312.[314][309]

העיר אדיל (אידליון), שנוסדה על־ידי אטאו־קיפרים ובהמשך אוכלוסייתה כללה יוונים, נכבשה בסביבות 470 לפנה"ס על־ידי כתי הפיניקית (לאחר לפחות התקפה האחת שנכשלה, כמתועד בלוחית אידליון (אנ')) בהנהגת המלך עזבעל ובתמיכת הפרסים (ששלטו בכל קפריסין).[315] ייתכן שהכיבוש קשור לקריסת המצור של קימון על כתי ב־449/450 לפנה"ס.[316] העניין של כתי באדיל נבע מרצונה לשלוט בכל הליך הסחר בנחושת, מהכרייה במכרות (השופעים בתחום אדיל, כמו גם בתחום טמסוס שנכבשה בעקבותיה) ועד הסחר בנמלים (שבכתי עצמה).[317] בעקבות הכיבוש, הרחיב עזבעל את תוארו "מלך כתי" (מלך כתי) ל"מלך כתי ואדיל".[318]

בתקופה הפיניקית, הארמון הפך למרכז המנהלי של ממלכת כתי ואדיל הפיניקית.[319] בחפירה שחשפה רק חלק מהארמון התגלו חדרי אחסון, בתי בד, מגדל וחצרות פנימיות.[320] בכל שטחי החפירה, בריכוזים משתנים, התגלו חרסים המשתייכים לארכיון המנהלי הפיניקי הגדול של הארמון; עד 2016 התגלו כשבע מאות חרסים בפיניקית וכשלושים ביוונית בכתב קיפרי הברתי (אנ'). החרסים השונים מתוארכים בין התקופה הפרסית לממלכות הדיאדוכים ההלניסטיות.[320] פענוח החרסים מעיד על מעורבות של אנשי חצר המלכות של כתי ואדיל בפעילות הכלכלית.[321] מיעוט הכתבים הם דתיים, ומוזכרים בהם בעל כתי ו"כל אלי כתי", טקס המרזח הקשור לעשתרת ולמלקרת, ורשף והאפיתט הידוע שלו "מכל".[321]

מלכיתן ניצח בשנת מלכותו הראשונה, 392 לפנה"ס, את אויביו ועוזריהם הפפים, והנציח זאת בכתובת[322] על בסיס טרופאיון שהוצב בנמל כתי, ממנו יצאו האניות המנצחות.[323][312][313] מסמך זה רומז לאירועים הנוגעים ליריבות הגדולה בין ארתחששתא השני לאתונאים – כתי שימשה בסיס עורפי למצור של ארתחששתא על סלמיס, והאויבים המוזכרים על הטרופאיון הם כנראה אנשי סלמיס, שמלכה אואגורס ביקש להגדיל את שטחיו על האי והיה היריב הקבוע של מלך כתי.[324] דיודורוס הזכיר ניצחון יבשתי וניצחון ימי (האחרון הוא המוזכר בכתובת).[324] אף שכתי לא הגדילה את שטחיה, היא שמה קץ להתערבות מלך סלמיס, חיזקה את בעלי הברית של הפרסים באי וביססה את ההגמוניה הפרסית במזרח הים התיכון, כפי שהוגדרה בשלום אנטלקידס.[324]

פמייתן היה, ככל הנראה, זה שכבש את טמסוס[325] או קנה אותה ממלכהּ פסיקיפרוס,[326] אף שכבר בימי מלכיתן הוקדשו בה כתובות בפיניקית על־ידי פיניקים ולפי מניין שנות מלך כתי (הכתובות הדו-לשוניות מטמסוס).[325] לאחר המצור על צור ב־332 לפנה"ס העביר אלכסנדר הגדול מפמייתן אחד מחבלי שליטתו לפניטגורס (אנ');[326] השינוי מתועד אף בתוארו של פמייתן בכתובות פיניקיות, והביא חוקרים להאמין שאותו חבל היה חבל טמסוס.[327][328]

תלמי סוטר הרג את פמייתן בסביבות 311 לפנה"ס, והקים בכתי אוליגרכיה, המכונה בפיניקית "אש כתי" (איש כתי או אישי/אנשי כתי).[329] האוליגרכיה בכתי ידועה מכתובת 5 ממקדש אדיל, המתוארכת לסביבות 252 לפנה"ס, מונה את תאריך הצבתה לפי שנות מלכותו של תלמי השני ושל "אש כתי", דבר המעיד שגם עשורים לאחר הריגת המלך וביטול מלכות כתי ואדיל האחרון, אדיל נותרה קשורה לכתי ותלויה בה.[330] השימוש בפיניקית באדיל פחת משמעותית רק בסוף המאה ה־3 לפנה"ס, במקביל למעבר מכתב קיפרי־הברתי לאלפבית יווני.[331]

מושבת מסחר של כתי שהוקמה בפיראוס שגשגה עד כדי כך שבשנת 233 לפנה"ס הם ביקשו וקיבלו אישור לבניית מקדש לעשתרת.[332]


נמל במבולה, בפירוט: [333] על ייבוא ממלוס לקפריסין, בייחוד לכתי, וחשיבות הייבוא הזה: [334]

ממלכת לפש

עריכה

לפש, שייסודה מיוחס ללכתים הפיניקים,[335] הפכה גם היא לממלכה פיניקית בתקופה הפרסית. מהתקופה הפיניקית בעיר נמצאו מטבעות פיניקיים וכתובות ארוכות בפיניקית מהאתר הקרוב לרנקה־טיס־לפיתו (Λαρναξ Λαπηθος) המתייחסות לעיר כנמצאת "בשד נרנכ"[ג] המקביל לשם האתר היווני בחילופי העיצורים ל'-נ'.[336] "נרנכה" היה כנראה שם אתר לרקנקה־טיס־לפיתו העתיק, והוא היה מרכז דתי חשוב, בין השאר לאל פוסידון נרנקיוס.[337] מטבעות העיר מהמאות ה־5 וה־4 לפנה"ס מתעדים את המלכים בעלי השמות היווניים דמוניקוס הראשון ("דמונכס" בפיניקית),[338] צדקמלך (שם פיניקי),[339] אנדר[...] (מתועד כך בשמו המקוצר על מטבע פיניקי, 415–390 לפנה"ס בקירוב),[340] ודמוניקוס השני ("דמנכס" או "דמונכס" בפיניקית).[340] כתובת פיניקית (כתובת ענת־אתנה) מימי בית תלמי מתעדת נוכחות פיניקית בעיר גם בתקופה ההלניסטית.[341]

שאר האי

עריכה

ישנם ממצאים פיניקיים משאר האי (מקור כללי טוב: [342]).

"עשתרת פף", היא אפרודיטה פאפוס (אנ'): לפי פאוסניאס, מקור פולחן אפרודיטה בסוריה ומשם הגיע לפאפוס, ככל הנראה באמצעות הפיניקים.[343] בתקופת הנוכחות הפיניקית בעיר, נעבדה מקבילתה הפיניקית של אפרודיטה עשתרת במקום, ומקדש אפרודיטה בעיר יוחס לאציל צורי בשם כנירַס.[344] בקפריסין נמצאה חרב מתקופת הברונזה התיכונה (המחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס), ועליה כתובת מאוחרת יותר (כנראה מתקופת הברזל) בכתב קיפרי הברתי (אנ'), שתוכנה הוא "a-pi-ti-mi-li-ko-o-a-pi-ta-i-ne-o-pa-pi-o-se / ta-i-te-o-i-a-se-ta-ra-ta-i-ka-te-te-ke", כלומר ”עבדמלך בן עבד[...] הפפי, לאלה עשתרת הקדיש (את החרב)”.[345][346]

המאות ה־5–3 במערב

עריכה

אחת התאוריות הנוגעות למקור הרונות טוענת שהן צאצא ישיר לאלפבית של הקרתחדשתים ששלטו בסחר האטלנטי עד הים הבלטי במאות ה־5–3 לפנה"ס, דבר המסביר את הימצאות הממצאים הקדומים ביותר בצפון ולא בגבול האימפריה הרומית ושאלות נוספות הנוגעות למקור.[347]

קשרים עם האימפריה הפרסית

עריכה
 
כתובת אגרגנת, כתובת בקרתחדשת המתארת אירועים צבאיים במסגרת המלחמות הסיקיליות (Sicilian Wars)

הרחבה על הדומיננטיות של קרתחדשת, ועל מלחמותיה: עם היוונים (Sicilian Wars) (בתחילת המאה ה־5 לפנה"ס תקפה אימפריית קרתחדשת את הערים היווניות בסיציליה, בתיאום עם הפרסים שתקפו את היוונים במולדתם (מלחמות יוון–פרס), פעולה שנעשתה, כנראה, לפי הוראות שקיבלו בקרתחדשת מִצור, בעלת בריתם של הפרסים;[348] זאת לאחר שהפיניקים מכנען התנגדו לכבוש את קרתחדשת למען פרס (לפי הרודוטוס))

המאות ה־3–2 במערב

עריכה
שטחי הקרתחדשתים והרומאים במהלך המלחמות הפוניות
 
class=notpageimage|הצגה

בתקופה זאת התרחשו במערב הים התיכון המלחמות הפוניות, שכללו נצחונות קרתחדשתיים ונצחונות רומיים, ותמו בחורבן קרתחדשת ב־146 לפנה"ס.

התקופה הרומאית

עריכה

ההתפשטות הפיניקית בכנען עצמה

עריכה

בתקופה הרומאית המשיכו הפיניקים להחזיק בחוף המזרחי של הים התיכון. סטארבון תיאר את תחום במתפרש בין רפיח לארוד,[349] ופליניוס הזקן תיאר את פיניקיה בין קרוקודילופוליס למפרץ אלכסנדרטה.[350]

איי מצר סיציליה

עריכה

איי מצר סיציליה נכבשו על־ידי הרומאים בתחילת המלחמה הפונית השניה, אך שימרו תרבות פיניקית לאחר מכן:

  • מלטה: נכבשה ב־218 לפנה"ס, בסוף המאה ה־1 לפנה"ס הטביעה מטבעות ברונזה עם השם הפיניקי של האי "אנן" (ולעתים במקומו הופיע השם היווני "מליטה").[351] הקיפוסים של מלקרת מתוארכים למאה ה־2 לפנה"ס (תקופת הכיבוש הרומי). ההשפעה האמנותית המצרית על המטבעות ניכרת[351] (ומעניין להשוותה לרכיבים המצריים בשמות על הקיפוסים של מלקרת).
  • גול (גוזו): נכבשה כנראה ב־218 לפנה"ס;[352] כתובת גול מתוארכת למאות ה־3–2 לפנה"ס,[353] כלומר ייתכן שנחקקה בתקופת הכיבוש הרומי.
  • אירנם (קוסורה, פנטלריה): נכבשה על־ידי הרומים ב־217 לפנה"ס, טבעה לאחר הכיבוש מטבעות עם השם הפיניקי "אירנם", ובהמשך, במחצית השניה של המאה ה־1 לפנה"ס, מטבעות עם השם הלטיני COSSVRA מתחת לסמל תנת.[354] כמו במטבעות מלטה, גם במטבעות אירנם ניכרת השפעה אמנותית מצרית.[354]
  • גם בלמפדוזה הוטבעו מטבעות פיניקיים.

המאות הראשונות לספירה

עריכה

פאוסניאס (המאה ה־2) מציין שפגש במקדש אסקלפיוס באייגיום (אנ') שבאכאיה איש צידוני, שהכריז שלפיניקים יש יותר מושג על האלים מליוונים, והשניים התווכחו ויכוח תאולוגי על מהות האלים.[355]

אוגוסטינוס (המאות ה־4–5 לספירה) מעיד שהאיכרים הפיניקיים בצפון אפריקה במאה ה־5 לספירה מתייחסים לעצמם בשם Chanani,[356] כלומר כנענים,[357] ובתפילות הדונאטיסטים השתמשו בפונית בנוסף ללטינית;[358][359] מרקיאנוס (סלושץ מציין זאת, אך לא הצלחתי להבין מי הוא אותו מרקיאנוס) כינה את תושבי האיים הבלאריים "כנענים".[357]

נושאי הסחר והכלכלה (לשקול אם להפריד לפרק נפרד או לשלב בתוך התיאור הכרנולוגי)

עריכה

הפיניקים היו סוחרים מיומנים, ועסקו בייצור מוצרי יוקרה, מזון וטקסטיל משובח, בנפחות, בחטיבת עצים מארזי הלבנון ובדיג.[360][361] הם ייצאו סחורות כנעניות ובהן כלים ואריגים צבועים ארגמן וסחרו בהן בערי הים התיכון.[362]

  • אצל הרודוטוס יש מידע עשיר בנוגע לסחר הפיניקי, כמו הקפת אפריקה והסחר עם השחורים;[363] גם חנון הספן מהווה מקור טוב
  • אופי הכלכלה במושבות,[364] כמו דיג[365] והמלחה (לפי מלחת ומטבעות עם דגים מאיבריה), וייצור ארגמן[136]

דת ופולחן

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – מיתולוגיה כנענית

על הדת בים: [366]

ניתן להרחיב גם על הדת הממוסדת יותר, אף שהנושא רחב במיוחד וייתכן שלא יהיה לכך מקום בערך זה.

מושבות חסרות במפה

עריכה

הערים והמושבות הפיניקיות

עריכה

טבלות

עריכה
חוף כנען
שם היישוב ייסוד (אם ידוע) הערות
אלת
רפיח
עזה
אשקלון
אשדוד
יבנה ומחוז יבנה בתל יבנה נמצאו עדויות להתיישבות פיניקים,[367] עם קשרים עד לדלוס.[368][369] כתובת יבנה ים מזכירה את הצידונים־פיניקים במקום שסייעו לסלאוקים במרד החשמונאים.[288] ממצאים חומריים מהאתר מאשרים את שהותם של הפיניקים בו, אף בסוף המאה ה־2 לפנה"ס.[289]
יפו
ארשף
אליכין
מגדל עבדעשתרת המאה ה־4 לפנה"ס נוסד על־ידי עבדעשתרת הראשון או השני, מלכי צידון תחת האימפריה האחמנית, כלל הנראה כתחנה ימית לאצירת תוצרת חקלאית. בהמשך עברה בין שליטים עד שהורדוס הקימהּ מחדש כקיסריה.
תל מבורך
קרקודילון
דאר
עתלית
קרתה
שקמונה
תל אבו הואם
בעל
תל בירה
עכו
תל סמריה בית קברות פיניקי מקומי מהתקופה הפרסית.[370]
בית העמק בית קברות פיניקי מקומי מהתקופה הפרסית.[371]
שבי ציון בית קברות פיניקי מקומי מהתקופה הפרסית.[371]
כברי
אכזיב
חמון
צור מהערים הפיניקיות המרכזיות, לאורך תקופות ארוכות היתה העיר הפיניקית הראשית.[372] על שמה נקראה קרתחדשת – צור היא הקרת הישנה, וקרתחדשת היא הקרת החדשה.[373]
מחלב
צרפת
צידון
בארות
גבל
בתרון
טריפולי
אורתוסיה (אנ')
ערקת
צמר
מרימה (אנ') סטפנוס מביזנטיון ציטט את הקטאיוס ממילטוס שתאר אותה כעיר פיניקית.[374][375] נראה שהיא היתה נקודה אסטרטגית על עמק הארנת.[375] אריאנוס הזכיר אותה כאחת הערים הכפופות לארוד בימי כיבושי אלכסנדר.[376] זה כל המידע שיש לי על מרימה הפיניקית כעת.
מרת (אנ') מערי־הבת היבשתיות של ארוד.[377]
ארוד
אנודרה (Ἔνυδρα) מערי־הבת היבשתיות של ארוד.[377]
אנטי־ארוד מערי־הבת היבשתיות של ארוד.[377]
קרן מערי־הבת היבשתיות של ארוד.[377]
בלנאה מערי־הבת היבשתיות של ארוד.[377]
פלטוס (אנ') מערי־הבת היבשתיות של ארוד.[377]
גבעל
לאדכא
אוגרית־רמיתה
מוריאנדה (אנ') מושבה פיניקית במזרח מפרץ אלכסנדרטה,[378] הנקרא גם "המפרץ המוריאנדרי",[379] והרודוטוס הגדיר את גבול פיניקיה כסמוך למקום מדרום לו.[380]
פנים הארץ
שם היישוב
ירושלם
שכם
כבול
מצפה ימים
קדש
תל אנפה
כמד
בעל־בקע
קיליקיה
שם היישוב
אזתודי
אדון
לארטס (אנ')
אי־כתיים
שם היישוב ייסוד (אם ידוע) הערות
כתי כנראה בימי אתבעל הראשון[144] הוקמה תחת צור, אז הפכה לממלכה עצמאית חשובה. פירוט כתבתי בערך עצמו
אדיל פיניקים נכחו בעיר עוד במאה ה־7 לפנה"ס,[381][382] העיר הפכה פיניקית תחת מלך כתי עזמלך בסביבות 450 לפנה"ס פירוט כתבתי בערך עצמו
תמש פמייתן מלך כתי ואדיל סיפח את העיר בין 361 (תחילת מלכותו) ל־332 (המצור על צור),[383][384][385] אך כבר מימי מלכיתן קודמו נמצאו ממצאים בפיניקית;[386] לדעתי סביר שהיישוב הפיניקי בעיר מוקדם יותר מעט פירוט כתבתי בערך עצמו
לפש בימי שלטון בית תלמי על קפריסין היה בלפש מקדש למלקרת.[387]
פף לפי לפי פאוסניאס, מקור פולחן אפרודיטה בסוריה ומשם הגיע לפאפוס, ככל הנראה באמצעות הפיניקים.[388] בתקופת הנוכחות הפיניקית בעיר, נעבדה מקבילתה הפיניקית של אפרודיטה עשתרת במקום, ומקדש אפרודיטה בעיר יוחס לאציל צורי בשם כנירַס.[389] פולחן אפרודיטה נוסד לפני תקופתו של הומרוס (סביבות 700 לפנה"ס), כיוון שהחורשה והמזבח של אפרודיטה מוזכרים באודיסיאה (להביא מקור).
אמתוס (אנ') יש המשערים שהיא "קרתחדשת" מכתובת בעל לבנון. אחרים משערים שהיה שמה "חמת" (כך מובא בספר "לה' תימן ולאשרתו)
יוון
שם היישוב
רודן
עבדרת (יוון)
כפתור
אי־כתר (אנ')
קליסטה
אוליארוס (אנ')
פויניקוס (אנ')
תאסוס
דמטריאס
קוס
אתונה
פיראוס
תבאי (אנ')
סאמוס
דלוס
מצרים
שם היישוב ייסוד (אם ידוע) – המושבות הפיניקיות נוסדו בערים קיימות הערות
תחפנחס ישיבת כנענים בעיר מתועדת במכתבי הפפירוס הפיניקיים.[390]
מף הרודוטוס (המאה ה־4 לפנה"ס) סיפר שבצד הצפוני של מקדש הפייסטוס, הוא פתח, היה מתחם קודש לפרוטאוס, ומסביבו חיו פיניקים צורים באזור שנקרא "מחנה הצורים".[391] בעיר נמצאו גם כתובות פיניקיות.[392] מידע מעניין על הפיניקים בעיר, והשערות שונות בנושא, במאמר: [215]
איפסמבול לפי הכתובות היווניות בעיר, הקרובה לגבול עם כוש, היה בחיל המצרי חילות מצריים, יווניים, ו"לועזיים" (αλλογλοσσοι, דוברי שפות זרות) – שכללו פיניקים (שהשאירו גם הם כתובות בשפתם), וכנראה גם ישראלים (הקשורים אולי למושבה ביב).[393]
סיציליה
שם היישוב ייסוד (אם ידוע) הערות
צור הכוסים
אגרגנת
הראקליה מינואה
סלינוס (אנ')
מזר (אנ')
מטוא (אנ')
ליליבאיום (אנ')
ארך (אנ') סקרים סביב המורדות המערביים של הר אריקס (ארך הכנענית) חשפו שטח גדול של קדרות פונית, מאותה תקופה של הקדרות מהחוף שמצפון להר.[394] ב־CIS I 140 (מכרלי) ובאוצר הכתובות הפניקיות כתובת 296 (מקרתחדשת) מוזכרת "עשתרת ארך", היא ונוס אריקינה (אנ').
דרפנה
ציץ
כפרא (אנ')
חמר (אנ')
ראש מלקרת משמעות השם היא "הראש המוקדש למלקרת",[395] על מטבעות היישוב היווני בעיר נמצאה דמותו של הרקלס.[396]
הנה
שרדן
שם היישוב
אולביה
פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ')
כרלי
נורה (אנ')
ביתען (אנ')
סלכי (אנ')
אי נצים (אנ')
מונטה סיראי (אנ')
נאפוליס (אנ')
תרוס (אנ')
אלגרו
קורסיקה
שם היישוב
אלליה (אנ')
מצר מלקרת
שם היישוב
אנן
גול
אירנם
למפדוזה
צפון אפריקה
שם היישוב
תובקטיס (אנ')
לפקי
ויעת, פילן, מעקר
צברתען
מנינקס
מקם חדש (אנ')
קפסה
תעינת (אנ')
ראש פה (אנ')
אכולה (אנ')
שטפשר (אנ')
תפסוס (אנ')
לפקי (תוניסיה) (אנ')
ראש פנת
אדרמת
מכתר (אנ')
תנסמת (צר')
אספיס (אנ')
קרקואן
קרתחדשת
עתקת
ראש אשמן (אנ')
עפון אקרא
תבגג
ווגה (אנ')
אלתברש (אנ')
בבעל (אנ')
תברכען (אנ')
תגרן (אנ')
עפון (אנ')
מלכא (אנ')
מקמא (אנ')
ראש כד (אנ')
כרטן
טפתען (אנ')
אי גלגל (אנ')
סראע (אנ')
תמכי (אנ')
ראש עז (אנ')
ראשיפיסיר (אנ')
אי אמן (אנ')
ראש כובב (אנ')
כש (אנ')
ראשוביקרי (אנ')
ראש גני (אנ')
אי כוסים
תיפאזה
אי חול (אנ')
גנגן (אנ')
קרתן (אנ')
כמא (אנ')
ראשגון (אנ')
ראש אדר (אנ')
אבן חק (אנ')
חק ש עלשת
תיתגא (אנ')
יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ')
לכש (אנ')
וולוביליס (אנ')
תומיאטרי (אנ')
תמדעת (אנ')
סלעת־שעלת (אנ')
אזמה (אנ')
ראשיביס
מוגדור
אגדר
אישפניה
שם היישוב
אליסובו
נמל חנבעל ונמל מגן
אוסונובה
טבירה (אנ')[397]
אונובה
שפלה
קרת חמן (אנ')
קרת טובה
לבריחה (אנ')
גדר
קרת (אנ')
מונס קלפה
קרו דל ווילאר (אנ')
מלחת
טוסקנוס (אנ')
צכץ
עבדרת (אישפניה) (אנ')
תותוגי (אנ')
תגלת (אנ')
קרתחדשת (אישפניה)
הרנא (אנ')
אקרה לאוקה (אנ')
צוריכה (אנ')
טרקו
האיים הבלאריים
שם היישוב
איבשם (אנ')
מגן
עוד
שם היישוב ייסוד (אם ידוע) הערות
עשתרות (אנ')
מסלת העיר הוקמה כמושבה קרתחדשתית בשם הפיניקי 𐤌𐤎𐤋𐤕 (מסלת),[398] ונכבשה על־ידי איונים מפוקאיה (אנ') שברחו מפני הרפגוס וזכו בשטחי העיר בקרב ימי מול הקרתחדשתים.[399] אותם יוונים נחלו את העיר וקיימו אותה כקולוניה מסחרית, בשם מסליה (Μασσαλία), שנגזר מהשם הפיניקי (ולא להפך – ת' סופית לא תועתקה לשפות אחרות כי לא נהגתה, אך אין עדויות להוספת ת' סופית למילים שאולות, כלומר המילה הועברה מכנענית ליוונית ללא ספק).[398]
נים היו שטענו שהמקור המוקדם של נים הוא במושבה פיניקית,[400] אם כי הטענה מופיעה רק במקור אחד ולא מגובה בממצאים.
אביניון למשל, נקברה שם זיבקת הכהנת.
אי נור שם האי פיניקי במקורו ("ינר", כלומר "אי נֻר"), התגלגל לשם האי הלטיני Anaria.
תרשיש
אופיר

רשימות

עריכה

חוף כנען:

פנים הארץ:

קיליקיה:

אי־כתיים:

יוון:

מצרים

סיציליה:

שרדן:

קורסיקה:

מצר מלקרת:

צפון אפריקה:

אישפניה:

האיים הבלאריים:

עוד:

לבדוק

עריכה
  • מורו דה מזקיליה (ספ') – אתר כנעני באישפניה, לפי Chapter 12 Foundational grids and urban communities in the Iberian Peninsula in antiquity and the Middle Ages עמ' 244 בג'ייסטור

ערכים קשורים

עריכה

תמונות

עריכה

מפות

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מפות של מושבות פיניקיות בוויקישיתוף

אניות

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אניות פיניקיות בוויקישיתוף

הגלריה הועברה לטבלה מוסתרת הן כי היא מכבידה על טעינת הדף (הגם שאני לא בטוח שהטבלה המוסתרת באמת מקלה על הטעינה), והן כי החלק של המטבעות ממש לא מעודכן (מאז שנוצרה הגלריה, הועלו לויקישיתוף עוד אלפי מטבעות עם אניות כנעניות מספרית גאליקה, את רובם ככולם הכנסתי לקטגוריות הערים המתאימות, אך את רובם לא טרחתי להכניס לקטגוריות האניות הפיניקיות על מטבעות).

גלריית האניות
במוזיאון הימי הלאומי יש חותם עם אניה כנענית וברקע שלושה דקלים.

כדאי לבחון לעומק גם את האניה הטרופה מאולו־בורון (גם בויקישיתוף), הגדושה בממצאים כנעניים, ושממצאיה האחרים תואמים סחר כנעני עם עמים שכנים. ייתכן שדגם נוסף מקפריסין מייצג אניה כנענית (לקטגוריה ולאתר הלובר). ייתכן שבין הממצאים ב־Commons:Category:2019 temporary exhibition (Musée de la Romanité) יש גם ממצאים קרתחדשתיים מהמלחמות עם הרומאים.

  • אניות מקוריות וממצאיהן או תיאורי אניות במקורות כנעניים
  •  
    חריטת אנייה על גלים על כתובת אש נדר
  •  
    תבליט חלק מאניה על מצבה כנענית (עוד תמונה, ועוד אחת בהמשך הגלריה)
  •  
    תבליט אניה מאזתודי (בגרסות נוספות: 1, 2, 3)
  •  
    תבליט אניה על ארון קבורה, כנראה מהמאה ה־2 לספירה, מוצג במוזאון בארות (לקטגוריה)
  •  
    תבליט משוק לפקי, מימין אנייה כנענית, משמאל אנייה רומאית (יש תמונה נוספת: 1)
  •  
    שרידי האניה הפיניקית הראשונה ממזרּון (ספ') (ליד קרתחדשת האיברית), המאה ה־7 לפנה"ס (לקטגוריה)
  •  
    שרידי האניה הפיניקית השניה ממזרּון (ספ') (ליד קרתחדשת האיברית), המאה ה־7 לפנה"ס (לקטגוריה)
  •  
    איל ניגוח ימי קרתחדשתי (ברקע אחד רומאי כנראה: [1]) מסביבות המלחמה הפונית הראשונה, עם כתובת הקדשה לבעל (עוד תמונות: [2] [3] [4])
  •  
    מגוון ממצאים קרתחדשתיים ימיים
  •  
    אנית מרסלה, ליבורנת מלחמה טרופה עם ממצאים כנעניים שנמצאה מדרום למטוא, המאה ה־3 לפנה"ס (לקטגוריה)

ייצוגים על מטבעות ניתן למצוא לרוב בעברי הים, באתר https://www.wildwinds.com/coins/greece/i.html – כמו למשל מקרתחדשת החדשה או מהגדר: 1, 2.

  מדיה וקבצים בנושא אניות פיניקיות על מטבעות בוויקישיתוף
  • על מטבעות
  •  
    מטבע מארוד (גרסה נוספת, מטושטשת)
  •  
    מטבעות מארוד עם ספינות? (גרסה דומה)
  •  
    קצה אניה על מטבע מארוד
  •  
    קצה אניה על מטבע מארוד
  •  
    מטבע צידוני (יש חתוך), תחת מזדי, 353–333 לפנה"ס
  •  
    מטבע צידוני
  •  
    מטבע צידוני
  •  
    מטבע צידוני, כתובת "עב" (קיצור של "עבדעשתרת")
  •  
    מטבע המלך עבדעשתרת (על המטבע בקיצור: "עב"), צד 1: הוא והמלך הפרסי על מרכבה, צד 2: אניה צידונית אלגנטית, עדות לעוצמה הכלכלית של צידון[269]
  •  
    מטבע עבדעשתרת, כמו הקודם
  •  
    מטבע עבדעשתרת מלך צידון
  •  
    מטבע צידוני, 342–341 לפנה"ס
  •  
    מטבע צידוני, 351–347 לפנה"ס
  •  
    מטבע צידוני (יש חתוך)
  •  
    מטבע עבדעשתרת מלך צידון
  •  
    שקל ממקדש בעלשלם (יש חתוך)
  •  
    מטבע צידוני
  •  
    מטבע עבדעשתרת מלך צידון
  •  
    מטבע עבדעשתרת מלך צידון
  •  
    אניה (כנראה מלחמתית) על מטבע
  •  
    מטבע צידוני של אנטיוכוס ה־4 אפיפנס מלך סוריה, עם כיתוב כנעני משמאל למטה ("צִדֹן")
  •  
    מטבע צורי מימי אדריאנוס, משמאל טיכה, מימין עשתרת על ספינת משוטים, כימינה אוחזת כתר ובשמאלה שרביט
  •  
    איל ניגוח ימי על מטבע קרתחדשתי מאישפניה, 230–220 לפנה"ס (יש תמונת מקור מורחבת וזווית נוספת)
  •  
    מטבע דומה לזה הקודם
  •  
    העתקי מטבעות כנעניים שונים, על חלקם אניות

באמנות הסלע בטאנום יש אניות, כנעניות לפי המחקר. ייתכן שאניה מקרלי על פסיפס רומאי היא אניה כנענית.

  מדיה וקבצים בנושא ייצוגים מודרניים של אניות פיניקיות בוויקישיתוף
  • דגמים ותיאורים מודרניים
  •  
    שחזור הציור ב־ἡ ποικίλη στοά (הערפה המצוירת (אנ')), לפי פאוסניאס[403] משמאל נמצאו אניות פיניקיות
  •  
    דגם אניית מלחמה כנענית
  •  
    דגם אניית סוחר כנענית
  •  
    סמליל אניה – png
  •  
    סמליל אניה – jpg
  •  
    ציור מספר מיושן של אניות פיניקיות מוצאות את קצה העולם
  •  
    הפיניקים נושאים את לפיד התרבות מעבר לים, למעלה תעשיות הזכוכית והארגמן

ביאורים

עריכה
  1. ^ מאחר שמדובר גם בתהליך אבל גם בתופעה, כלומר גם בהתפתחות היסטורית אבל גם בהתרחשות בפני עצמה שהיו לה השלכות על המצב בכל זמן נתון בפני עצמו (ולא רק כדבר התלוי בהבדל בין המצב בזמן נתון לבין המצב לפני או אחרי אותו זמן), חשבתי שאולי הכינוי הטוב ביותר הוא תופעה תהליכית.
  2. ^ טענתו שהערים הפיניקיות לא ממש נפגעו מהמשבר נתמכת, לפי Christina, Cypriotes and Phoenicians, על ידי:
    Carol Bell, The Evolution of Long Distance Trading Relationships across the LBA/Iron Age Transition on the Northern Levantine Coast: Crisis, continuity and change, BAR Publishing (או Archaeopress), 2006, עמ' 12
  3. ^ כלומר "בשדה נרנך" או "בשדה נרנכה" בכתיב חסר.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Claudia Sagona, The Archaeology of Malta: From the Neolithic through the Roman Period, Cambridge University Press, 2015, Cambridge World Archaeology, עמ' 188–190, ISBN 978-1-107-00669-0
  2. ^ Hans Georg Niemeyer, "The Phoenicians in the Mediterranean. Between Expansion and Colonisation: A Non-Greek Model of Overseas Settlement and Presence", in: G.R. Tsetskhladze (ע), Greek Colonisation: An Account of Greek Colonies and Other Settlements Overseas, Volume One, Brill, 2006, עמ' 146, ISBN 978-90-474-0410-1
  3. ^ 1 2 John Scott, The Phoenicians and the Formation of the Western World, Comparative Civilizations Review 78, 2018-04-01; להרחבה, הרצאה של החוקר בנושא המחקר:   The Phoenicians and the Formation of the Western World ~ Dr. Scott, סרטון בערוץ "Study of Antiquity and the Middle Ages", באתר יוטיוב
  4. ^ נחום סלושץ, מחקרים עברים כנענים, לשוננו ב', 1930, עמ' 343
  5. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 5.58–5.59 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  6. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.57.5–5.57.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  7. ^ Maria Eugenia Aubet, The Phoenicians and the West: Politics, Colonies and Trade, Cambridge University Press, 1993, ISBN 978-0-521-79543-2
  8. ^ Claudia Sagona, The Archaeology of Malta: From the Neolithic through the Roman Period, Cambridge University Press, 2015, Cambridge World Archaeology, עמ' 187–194, ISBN 978-1-107-00669-0
  9. ^ Hans Georg Niemeyer, "The Phoenicians in the Mediterranean. Between Expansion and Colonisation: A Non-Greek Model of Overseas Settlement and Presence", in: G.R. Tsetskhladze (ע), Greek Colonisation: An Account of Greek Colonies and Other Settlements Overseas, Volume One, Brill, 2006, עמ' 143–168, ISBN 978-90-474-0410-1
  10. ^ Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean Get access Arrow, Oxford University Press, 2019
  11. ^ Eleftheria Pappa, Early Iron Age exchange in the West: Phoenicians in the Mediterranean and the Atlantic, Peeters, 2013
  12. ^ Richard Fletcher, Sidonians, Tyrians and Greeks in the Mediterranean: The Evidence from Egyptianising Amulets, Ancient West & East 3, 2004, עמ' 51–77 doi: 10.2143/AWE.3.1.3291937, doi:10.1163/9789047405139_005
  13. ^ 1 2 Giorgos Bourogiannis, "Introduction to the Phoenician problematic", in: Polyxeni Adam-Veleni, Evangelia Stefani (eds.), Greeks and Phoenicians at the Mediterranean Crossroads, Archaeological Museum of Thessaloniki, 2012, pp. 37–41
  14. ^ Patricia M. Bikai, Robert R. Stieglitz, Richard J. Clifford, RICH and GLORIOUS TRADERS of the LEVANT, Archaeology 43, 1990, עמ' 22–30
  15. ^ Jason Urbanus, Masters of the Ancient Mediterranean, Archaeology 69, 2016, עמ' 38–43
  16. ^ Rhys Carpenter, Phoenicians in the West, American Journal of Archaeology 62, 1958, עמ' 35–53 doi: 10.2307/500460
  17. ^ סדרת The Cambridge Ancient History (בספריית ויקיפדיה), בעיקר עד כרך 7
  18. ^ Robert R. Stieglitz, Long-Distance Seafaring in the Ancient Near East, The Biblical Archaeologist 47, 1984, עמ' 134–142 doi: 10.2307/3209914
  19. ^ אריה כשר, כתובת יוונית מנמל יבנה משנת 163 לפנה"ס, קתדרה, 1992, עמ' 3–21‏, JSTOR 23402310
  20. ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 17–30
  21. ^ C. R. WHITTAKER, THE WESTERN PHOENICIANS: COLONISATION AND ASSIMILATION, Proceedings of the Cambridge Philological Society, 1974, עמ' 58–79
  22. ^ A. GARCIA Y BELLIDO, להתישבות הפונית במערב הים התיכון / ESTADO ACTUAL DE LOS PROBLEMAS DE LA COLONIZACION PUNICA EN OCCIDENTE, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות ד, 1965, עמ' 49–53
  23. ^ יהודה זיו, אלי שילר (ע), קרדום: דו־ירחון לידיעת הארץ – לבנון, הוצאת אריאל, 1983, עמ' 176–185
  24. ^ J. A. TÓTH, COMPOSITE STONE ANCHORS IN THE ANCIENT MEDITERRANEAN, Acta Archaeologica Academiae Scientiarum Hungaricae 53, 2002, עמ' 85–118
  25. ^ Zaraza Friedman, "The Phoenician Hippos Figurehead. Preserved Tradition and Types of Ship", in: Ralph K. Pedersen (ed.), On Sea and Ocean: New Research in Phoenician Seafaring, Archäologischen Seminars der Philipps-Universität, 2015, p. 19–34
  26. ^ Mireia López-Bertran, Agnès Garcia-Ventura, Michał Krueger, Could You Take a Picture of My Boat, Please? The Use and Significance of Mediterranean Ship Representations: The Use and Significance of Mediterranean Ship Representations, Oxford Journal of Archaeology 27, 2008, עמ' 341–357 doi: 10.1111/j.1468-0092.2008.00312.x
  27. ^ William E. Gwatkin, Dodona, Odysseus, and Aeneas, The Classical Journal 57, 1961, עמ' 97–102
  28. ^ Valentin Nikiprowetzky, «Recherches esséniennes et pythagoriciennes ». A propos d'un livre récent (Isidore Lévy, Recherches esséniennes et pythagoriciennes. Paris, 1965 (Publications du Centre de Recherches d'Histoire et de Philologie de la IVe Section de l'École Pratique des Hautes Études, III. Hautes Études du Monde gréco-romain, 1)), Revue des études juives 125, 1966, עמ' 313–352
  29. ^ Josephine Crawley Quinn, Nicholas C. Vella (ע), The Punic Mediterranean: Identities and Identification from Phoenician Settlement to Roman Rule, Cambridge: Cambridge University Press, 2014, British School at Rome Studies, ISBN 978-1-107-05527-8
    ביקורת איכותית ארוכה המסכמת את פרקי הספר, ומזכירה את עניין עץ התמר כסמל פיניקי: Carolina López-Ruiz, Review of: The Punic Mediterranean, Bryn Mawr Classical Review
  30. ^ L. A. Waddell, The Phoenician Origin of Britons, Scots & Anglo-Saxons, Williams and Norgate, 1924
  31. ^ Andrés Diego Espinel, The Role of the Temple of Ba'alat Gebal as Intermediary between Egypt and Byblos during the Old Kingdom, Studien zur Altägyptischen Kultur 30, 2002, עמ' 103–119
  32. ^ ראובן (ריצ'רד) שטיינר, לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ, לשוננו ע, 2008, עמ' 15–27
  33. ^ Nils-Axel Mörner, Bob G. Lind, Long-Distance Travel and Trading in the Bronze Age: The East Mediterranean-Scandinavia Case, Archaeological Discovery 03, 2015, עמ' 129–139 doi: 10.4236/ad.2015.34012
  34. ^ אליעזר אורן, יובל גורן, קשרי גומלין בין הלבנט והמרחב האגאי בשלהי תקופת־הברונזה הקדומה, ארץ־ישראל כז, 2003, עמ' 10–17
  35. ^ Gert Jan vana Wijngaarden, Mycenaean Pottery in the Levant: Introduction, Use and Appreciation of Mycenaean Pottery in the Levant, Cyprus and Italy (ca. 1600-1200 BC), Amsterdam University Press, 2002, עמ' 31–36
  36. ^ C. E. Morris, J. H. Crouwel, Mycenaean Pictorial Pottery from Tell Atchana (Alalakh), The Annual of the British School at Athens 80, 1985, עמ' 85–98
  37. ^ זאב הרצוג, תל מיכל – תחנת־מסחר לחוף הים, קדמוניות י"ד, 1981, עמ' 98
  38. ^ Helene J. Kantor, The Aegean and the Orient in the Second Millennium B. C., American Journal of Archaeology 51, 1947, עמ' 1–103 doi: 10.2307/499335
  39. ^ Cyrus H. Gordon, Notes on Minoan Linear A, Antiquity 31, 1957-09, עמ' 124–130 doi: 10.1017/S0003598X00022432
  40. ^ Cyrus H. Gordon, Minoan Linear A, Journal of Near Eastern Studies 17, 1958, עמ' 245–255
  41. ^ Cyrus H. Gordon, Evidence for the Minoan Language, Ventnor, 1966
  42. ^ Michael C. Astour, The Problem of Semitic in Ancient Crete, Journal of the American Oriental Society 87, 1967, עמ' 290–295 doi: 10.2307/597722
  43. ^ Cyrus H. Gordon, Minoica, Journal of Near Eastern Studies 21, 1962-07, עמ' 207–210 doi: 10.1086/371693‏, JSTOR 543583
  44. ^ Cyrus H. Gordon, Northwest Semitic Texts in Latin and Greek Letters, Journal of the American Oriental Society 88, 1968, עמ' 288 doi: 10.2307/597203
  45. ^ Gordon, Cyrus. Minoan : Athenaeum 47:1-4 (1969) 125-135.
  46. ^ Cyrus H. Gordon, The Decipherment of Minoan and Eteocretan, Journal of the Royal Asiatic Society 107, 1975-04, עמ' 148–158 doi: 10.1017/S0035869X00132836‏, JSTOR 25203654
  47. ^ Gary A. Rendsburg, "Someone Will Succeed in Deciphering Minoan": Cyrus H. Gordon and Minoan Linear A, The Biblical Archaeologist 59, 1996, עמ' 36–43 doi: 10.2307/3210534
  48. ^ ע. ג. חורון, "כנען ויוון בתקופת הברונזה", בתוך: יונתן רטוש (עורך), מנצחון למפולת, הדר, 1976, עמ' 212
  49. ^ S. Davis, New Light on Linear A, Greece & Rome 6, 1959, עמ' 20–30
  50. ^ Stefan Hiller, Forschungsbericht: Linear A und die semitischen Sprachen, Archiv für Orientforschung 26, 1978, עמ' 221–235
  51. ^ Jan G. P. Best, Some Preliminary Remarks on the Decipherment of Linear A (Amsterdam: Adolf M. Hakkert, 1972)
  52. ^ Jan Best, "The First Inscription in Punic—Vowel Differences in Linear A and B", Ugarit-Forschungen (2001)
  53. ^ Niki Cassandra Min Eu, Duo Duo Xu, Francesco Perono Cacciafoco, Coding to Decipher Linear A, 2019 Pacific Neighborhood Consortium Annual Conference and Joint Meetings (PNC), 2019-10, עמ' 44–48 [7]
  54. ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 178, 307
  55. ^ Ernst F. Weidner, Helen Thomas, The Inscription from Kythera, The Journal of Hellenic Studies 59, 1939/ed, עמ' 137–138 doi: 10.2307/626920‏, JSTOR 626920
  56. ^ Douglas Frayne, Old Babylonian period (2003-1595 BC), University of Toronto Press, 1990, עמ' 554, ISBN 978-1-4426-7803-3
  57. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 377
  58. ^ קסנופון, הלניקה, ספר 4, פרק 8, 7 (4.8.7). ראו המקור ביוונית וכן תרגום לאנגלית
  59. ^ הרודוטוס, היסטוריות, ספר 1, פסקאות 105, 131 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  60. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 1, פרק 14, פסקה 7 (1.14.7)
  61. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 305
  62. ^ R. S. P. Beekes, Etymological dictionary of Greek, Leiden: Brill, 2010, עמ' 179, ISBN 978-90-04-17418-4
  63. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 119
  64. ^ Markus Egetmeyer, Formation des noms, Le dialecte grec ancien de Chypre, כרך 1: Grammaire‏, De Gruyter, 2010, עמ' 241 (פסקה §267), ISBN 978-3-11-021752-0. (בצרפתית)
  65. ^ 1 2 3 Alexandra Vella, "Language contact and Maltese intonation: Some parallels with other language varieties", in: Kurt Braunmüller, Gisella Ferraresi (ed.), Aspects of Multilingualism in European Language History, Hamburg Studies on Multiculturalism, John Benjamins Publishing Company, 2004, p. 280.
  66. ^ Ora Negbi, Early Phoenician Presence in the Mediterranean Islands: A Reappraisal, American Journal of Archaeology 96, 1992, עמ' 599–615 doi: 10.2307/505187
  67. ^ Carol Bell, "Phoenician Trade: The First Three Hundred Years", in: Juan Carlos Moreno García (ed.), Dynamics of Production in the Ancient Near East, Oxbow, 2016, pp. 91–105
  68. ^ Marguerite Yon, Céramiques mycéniennes d'Ougarit Concordance entre l'inventaire du Louvre et la publication RSO XIII, Syria 77, 2000, עמ' 297–304
  69. ^ Marguerite Yon, Vassos Karageorghis, Nicolle Hirschfeld, Céramiques mycéniennes d'Ougarit, ERC-ADPF, 2000, ISBN 2-86538-267-2
  70. ^ Marguerite Yon, A Trading City: Ugarit and the West, Near Eastern Archaeology 63, 2000, עמ' 192–193 doi: 10.2307/3210777
  71. ^ Jean-Paul Descœudres, Al Mina Across the Great Divide, Mediterranean Archaeology 15, 2002, עמ' 49–72
  72. ^ H. G. Niemeyer, Phoenician or Greek: Is there a Reasonable Way out of the Al Mina Debate?, Ancient West & East 3, 2004, עמ' 38–50 doi: 10.2143/AWE.3.1.3291936, doi:10.1163/9789047405139_004
  73. ^ UT 2059, KTU2 2.38
  74. ^ Daniel Arnaud, Une lettre du roi de Tyr au roi d'Ougarit : milieux d'affaires et de culture en Syrie à la fin de l'âge du bronze récent, Syria. Archéologie, Art et histoire 59, 1982, עמ' 101–107 doi: 10.3406/syria.1982.6749
  75. ^ UT 2063, KTU2 2.40
  76. ^ 1 2 A. Bernard Knapp, An Alashiy an Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  77. ^ A. Bernard Knapp, An Alashiy an Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 38–45
  78. ^ לוח KTU2 2.46, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  79. ^ לוח RS 20.168, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43 ו־Maurice Sznycer, Idalion, capitale économique des rois phéniciens de Kition et d'Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes 34, 2004, עמ' 86
  80. ^ לוח KTU2 4.149, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  81. ^ לוח KTU2 4.352; לפירוש ראו גם לוח UT 2095 ועמ' 286 ו־A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  82. ^ 1 2 לוח KTU2 4.390, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  83. ^ לוח KTU2 4.155
  84. ^ לוח KTU2 4.343
  85. ^ לוח KTU2 4.705
  86. ^ לוח RSL 1, בו מלך אלשיה מזכיר שעמרפא סיפר לו שהוא ראה אניות אויב בים, והוא אישר שהוא ראה אניות, עודד את אנשי אוגרית להיות חזקים, לבצר את עריהם ולהתחמש, ראו Maurice Sznycer, Idalion, capitale économique des rois phéniciens de Kition et d'Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes 34, 2004, עמ' 86–87; מכתבים נוספים הם לוחות RS 20.238, RS20. Ugaritica V 22 ועוד, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  87. ^ לוח KTU2 4.102; לפירוש ראו גם לוח UT 119 ועמ' 262
  88. ^ מכתבים באכדית מאוגרית העידו על גירוש גורמים פוליטיים לא רצויים לאלשיה: לוחות RS 17.352, RS 18.114, הם לוחות PRU IV:V B1, PRU IV:IV E5, ראו A. Bernard Knapp, An Alashiyan Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 43
  89. ^ לוח KTU2 1.40 שו' 29, 37, הטקסט חוזר בלוח KTU2 1.84 שורה 15; לוח KTU2 1.141
  90. ^ UT 1087 שורה 6: 𐎋𐎔𐎒𐎍𐎐𐎎 (כפסלנמ)
  91. ^ Cyrus H. Gordon, Ugaritic Textbook, Pontifical Biblical Institute, 1965, עמ' 272
  92. ^ A. Bernard Knapp, An Alashiy an Merchant at Ugarit, Tel Aviv 10, 1983, עמ' 40
  93. ^ 1 2 3 4 משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 27
  94. ^ 1 2 3 Claudia Sagona, The Archaeology of Malta: From the Neolithic through the Roman Period, Cambridge University Press, 2015, Cambridge World Archaeology, עמ' 191–193, ISBN 978-1-107-00669-0
  95. ^ 1 2 משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 28
  96. ^ Marguerite Yon, Vassos Karageorghis, Nicolle Hirschfeld, Céramiques mycéniennes d'Ougarit, ERC-ADPF, 2000, עמ' 157, 251, ISBN 2-86538-267-2
  97. ^ Ashley Scott, Robert C. Power, Victoria Altmann-Wendling, Exotic foods reveal contact between South Asia and the Near East during the second millennium BCE, Proceedings of the National Academy of Sciences 118 (2), 2020
  98. ^ Mark Peacock, Rehabilitating Homer's Phoenicians: On Some Ancient and Modern Prejudices Against Trade, Ancient Society 41, 2011, עמ' 1–29
  99. ^ Winter, I. J. (1995). Homer's Phoenicians: History, Ethnography, or Literary Trope? [A Perspective on Early Orientalism]. The Ages of Homer: A Tribute to Emily Townsend Vermeule. J. B. Carter and S. P. Morris. Austin, University of Texas Press: 247-271
  100. ^ Scott Brantner, Homer’s Phaeacians and Phoenician Bi-lingual Onomastica
  101. ^ Tyros, 238-244 n. Chr., Münzkabinett, Staatlice Museen zu Berlin (בגרמנית)
  102. ^ Andreas Willi, Cows, Houses, Hooks: The Graeco-Semitic Letter Names as a Chapter in the History of the Alphabet, The Classical Quarterly 58, 2008, עמ' 401–423
  103. ^ A. J. Graham, The Foundation of Thasos, The Annual of the British School at Athens 73, 1978, עמ' 61–98
  104. ^ פסאודו־סקימנוס (אנ'), פריודוס לניקומדס, 645
  105. ^ Wenamen's Journey, רשפים, מבוסס על J. H. Breasted, Ancient Records of Egypt, Part Four, § 557 ff.
  106. ^ Michael Sommer, Shaping Mediterranean economy and trade: Phoenician cultural identities in the Iron Age, Material culture and social identities in the ancient world, Cambridge: Cambridge University Press, 2010, עמ' 114–137
  107. ^ Tzveta Manolova, Travels on the wine-dark sea: trans-regional networks in the Eastern Mediterranean during the Early Iron Age (c.1200–700 B.C.), McGill University (thesis), 2011, ISBN 978-0-494-84776-3
  108. ^ Frank Moore Cross, Newly Found Inscriptions in Old Canaanite and Early Phoenician Scripts, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1980, עמ' 1–20 doi: 10.2307/1356511
  109. ^ Frank Moore Cross, LEAVES FROM AN EPIGRAPHIST'S NOTEBOOK, The Catholic Biblical Quarterly 36, 1974, עמ' 486–494
  110. ^ 1 2 צלה אשל, היכן הייתה תרשיש המקראית? מקורות הכסף של ממלכת יהודה ופלשת במאה הח' לפני הספירה, מחקרי ארץ יהודה ה, 2022, עמ' 11–31
  111. ^ Tzilla Eshel, Yigal Erel, Naama Yahalom-Mack, Ofir Tirosh, Ayelet Gilboa, Lead isotopes in silver reveal earliest Phoenician quest for metals in the west Mediterranean, PNAS 116, 2019, עמ' 6007–6012 doi: 10.1073/pnas.1817951116
  112. ^ 1 2 3 4 משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 23
  113. ^ STEPHEN STOCKWELL, BEFORE ATHENS: EARLY POPULAR GOVERNMENT IN PHOENICIAN AND GREEK CITY STATES, Geopolitics, History, and International Relations 2, 2010, עמ' 123–135
  114. ^ Arad Haggi, Michal Artzy, The Harbor of Atlit in Northern Canaanite/Phoenician Context, Near Eastern Archaeology 70, 2007, עמ' 82
  115. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 7, פרק 5, פסקה 5 (7.5.5)
  116. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 9, פרק 27, פסקה 8 (9.27.8)
  117. ^ תוקידידס, תולדות המלחמה הפלופונסית, 8.34 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית);William Smith, Dictionary of Greek and Roman Geography (1854), MIMAS
  118. ^ Denis Van Berchem, Sanctuaires d'Hercule-Melqart. Contribution à l'étude de l'expansion phénicienne en Méditerranée., Syria. Archéologie, Art et histoire 44, 1967, עמ' 73–109 doi: 10.3406/syria.1967.5979‏, JSTOR 4197600
  119. ^ Denis Van Berchem, Sanctuaires d'Hercule-Melqart (suite et fin), Syria. Archéologie, Art et histoire 44, 1967, עמ' 307–338 doi: 10.3406/syria.1967.8502‏, JSTOR 4197630
  120. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.2.9, יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, 1.17–1.18 – לפי דיוס ומנאנדרוס מאפסוס
  121. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 325–326
  122. ^ 1 2 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.5.3, יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, 1.17–1.18
  123. ^ 1 2 משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 23
  124. ^ ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק י"א; ספר דברי הימים א', פרק י"ד, פסוק א'; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 7.3.2
  125. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"ב, פסוק ד'; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 7.14.1
  126. ^ ספר מלכים א', פרק ה', פסוקים ט"ו–כ"ה; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.2.6–8.2.7, 8.2.9, 8.5.3; ראו בניסוח אחר בספר דברי הימים ב', פרק ב', פסוקים ב'–ט"ו
  127. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.2.8
  128. ^ ספר מלכים א', פרק ה', פסוקים כ"ו–ל"ב; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.2.9
  129. ^ ספר מלכים א', פרק ז', פסוקים י"ג–מ"ה; ספר דברי הימים ב', פרק ד', פסוקים י"א–ט"ז; ראו גם בגרסה מעט שונה אצל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.3.4
  130. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ב', פסוקים י"ב–י"ג
  131. ^ ארכיטקטורה פיניקית באתר World History Encyclopedia
  132. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 142
  133. ^ ספר מלכים א', פרק ט', פסוקים י"א–י"ג; ראו גם ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק ב', יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.5.3
  134. ^ ספר מלכים א', פרק ט', פסוקים כ"ו–כ"ח, פרק י', פסוק י"א; ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק י"ח, פרק ט', פסוק י'; יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.6.4
  135. ^ ספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"ב, ספר דברי הימים ב', פרק ט', פסוק כ"א
  136. ^ 1 2 מאיר הלל בן־שמאי, "ארגמן צורי", בתוך האנציקלופדיה העברית, כרך ה' (אסלמית, אמנות – ארֶצו), תשי"ח, טורים 659–660
  137. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.7.3
  138. ^ Tzilla Eshel, Yigal Erel, Naama Yahalom-Mack, Ofir Tirosh, Ayelet Gilboa, Lead isotopes in silver reveal earliest Phoenician quest for metals in the west Mediterranean, Proceedings of the National Academy of Sciences 116, 2019-03-26, עמ' 6007–6012 doi: 10.1073/pnas.1817951116
  139. ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 29
  140. ^ ערן אריה, משחקי הכס: יחסי ישראל ופיניקיה מנקודת מבט ארכאולוגית, ארץ ישראל לג, 2018, עמ' 38–50
  141. ^ 1 2 3 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.13.1 (ראו גם במקור היווני)
  142. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 327
  143. ^ Philip J. Boyes, “The King of the Sidonians”: Phoenician Ideologies and the Myth of the Kingdom of Tyre-Sidon, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 365, 2012, עמ' 33 doi: 10.5615/bullamerschoorie.365.0033‏, JSTOR 10.5615/bullamerschoorie.365.0033
  144. ^ 1 2 משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 24
  145. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 327
  146. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 382
  147. ^ Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 9 doi: 10.2307/1357405
  148. ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 24
  149. ^ 1 2 3 Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 11 doi: 10.2307/1357405
  150. ^ 1 2 Kition, באתר רשות העתיקות של קפריסין
  151. ^ Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 11 doi: 10.2307/1357405
  152. ^ Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 15 doi: 10.2307/1357405
  153. ^ Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 9 doi: 10.2307/1357405
  154. ^ Nadav Na'aman, Sargon II and the Rebellion of the Cypriote Kings against Shilṭa of Tyre, Orientalia 67, 1998, עמ' 244
  155. ^ 1 2 Nadav Na'aman, Sargon II and the Rebellion of the Cypriote Kings against Shilṭa of Tyre, Orientalia 67, 1998, עמ' 245
  156. ^ Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 86 doi: 10.1093/jss/fgx037
  157. ^ Stephanus of Byzantium, Stephanus de Urbibus. Que Primus Thomas de Pinedo, 1725, עמ' 418. (ביוונית ולטינית), בהתבסס על אלכסנדר אפסיוס (אנ')
  158. ^ Stephanie L. Budin, A Reconsideration of the Aphrodite-Ashtart Syncretism, Numen 51, 2004, עמ' 118
  159. ^ Markus Egetmeyer, Le dialecte grec ancien de Chypre, De Gruyter, 2010, עמ' 260, 537, 819
  160. ^ Ayelet Gilboa, Yuval Goren, Early Iron Age Phoenician Networks, Ancient West & East, 2015, עמ' 73–110 doi: 10.2143/AWE.14.0.3108189
  161. ^ Christina Ioannou, Cypriotes and Phoenicians, 2015
  162. ^ Patricia Maynor Bikai, Cyprus and the Phoenicians, The Biblical Archaeologist 52, 1989, עמ' 203–209 doi: 10.2307/3210137
  163. ^ Patricia Maynor Bikai, Cyprus and the Phoenicians, The Biblical Archaeologist 52, 1989, עמ' 203–209 doi: 10.2307/3210137
  164. ^ Ioannis Voskos, A. Bernard Knapp, Cyprus at the End of the Late Bronze Age: Crisis and Colonization or Continuity and Hybridization?, American Journal of Archaeology 112, 2008, עמ' 659–684
  165. ^ Günter Kopcke, Isabelle Tokumaru, Greece between East and West: 10th–8th centuries B.C., Verlag Philipp von Zabern, 1992
  166. ^ Richard Fletcher, Fragments of Levantine Iron Age Pottery in Chalcidice, Mediterranean Archaeology 21, 2008, עמ' 3–7
  167. ^ RICHARD FLETCHER, THE CULTURAL BIOGRAPHY OF A PHOENICIAN MUSHROOM-LIPPED JUG, Oxford Journal of Archaeology 25, 2006-05, עמ' 173–194 doi: 10.1111/j.1468-0092.2006.00255.x – קיים גם באתר EBSCO
  168. ^ Giorgos Bourogiannis, The Black-on-Red pottery found in Cos: From pots to trade or immigrants
  169. ^ Gunnar Lehmann, Trends in the Local Pottery Development of the Late Iron Age and Persian Period in Syria and Lebanon, ca. 700 to 300 B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1998, עמ' 7–37 doi: 10.2307/1357422
  170. ^ William P. Anderson, The Beginnings of Phoenician Pottery: Vessel Shape, Style, and Ceramic Technology in the Early Phases of the Phoenician Iron Age, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1990, עמ' 35–54 doi: 10.2307/1357207
  171. ^ J. N. Coldstream, The Phoenicians of Ialysos, Bulletin of the Institute of Classical Studies, 1969, עמ' 1–8
  172. ^ John K. Papadopoulos, Evelyn Lord Smithson, Maria A. Liston, Deborah Ruscillo, Sara Strack, Eirini Dimitriadou, The Early Iron Age: The Cemeteries, The Athenian Agora 36, 2017, עמ' iii–1046
  173. ^ N. Stampolidis, A Funerary Cippus at Eleutherna — Evidence of Phoenician Presence?, Bulletin of the Institute of Classical Studies, 1990, עמ' 99–106
  174. ^ J. N. Coldstream, The Rich Lady of the Areiopagos and Her Contemporaries: A Tribute in Memory of Evelyn Lord Smithson, Hesperia: The Journal of the American School of Classical Studies at Athens 64, 1995, עמ' 391–403 doi: 10.2307/148498
  175. ^ Isabelle Martelli, ‘The Tomb of a Rich Athenian Lady, ca. 850 B.C.’, honey and purple for a textile interpretation attempt
  176. ^ Łukasz Niesiołowski-Spanò, Early alphabetic scripts and the origin of Greek letters, In: B. Blahaczek, P. Berdowski (eds.), Haec mihi in animis vestris templa. Studia Classica in Memory of Professor Lesław Morawiecki, Rzeszów, 2007, pp.47-63)
  177. ^ Sandra Blakely, Daimones in the Thracian Sea: Mysteries, Iron, and Metaphors, Archiv für Religionsgeschichte 14, 2013-09-01, עמ' 163–164 doi: 10.1515/arege-2012-0011
  178. ^ John K. Papadopoulos, The early history of the Greek alphabet: new evidence from Eretria and Methone, Antiquity 90, 2016 doi: 10.15184/aqy.2016.160
  179. ^ Cyrus H. Gordon, The Dreros Bilingual, Journal of Semitic Studies 8, 1963, עמ' 76–79 doi: 10.1093/jss/8.1.76
  180. ^ Jan Dus, THE DREROS BILINGUAL AND THE TABERNACLE OF ANCIENT ISRAELITES, Journal of Semitic Studies 10, 1965, עמ' 54–58 doi: 10.1093/jss/10.1.54
  181. ^ James Whitley, Cretan Laws and Cretan Literacy, American Journal of Archaeology 101, 1997, עמ' 635–661 doi: 10.2307/506828
  182. ^ Gail L. Hoffman, Imports and Immigrants: Near Eastern Contacts with Iron Age Crete, University of Michigan Press, 1997
  183. ^ Ayelet Gilboa, Paula Waiman-Barak, Richard Jones, On the Origin of Iron Age Phoenician Ceramics at Kommos, Crete: Regional and Diachronic Perspectives across the Bronze Age to Iron Age Transition, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 2015, עמ' 75–102 doi: 10.5615/bullamerschoorie.374.0075
  184. ^ N. Stampolidis, Eleutherna on Crete; An Interim Report on the Geometric-Archaic Cemetery, The Annual of the British School at Athens 85, 1990, עמ' 375–403
  185. ^ Judith Muñoz Sogas, Presence and Residence Of Near Easterners in Crete during the Iron Age
  186. ^ Carter, Jane B. (1997). "Thiasos and Marzeaḥ". In Langdon, Susan (ed.). New Light on a Dark Age. University of Missouri Press. pp. 72–112. ISBN 978-0-8262-1099-9.
  187. ^ Kourou, Ν. and E. Grammatikaki. "An Anthropomorphic Cippus from Knossos, Crete" (also here). In R. Rolle and K.Schmidt (eds), Archäologische Studien in Kontaktzonen der antiken Welt, Hamburg, 1998, 243-253
  188. ^ מופיעים באתר המוזיאון, שווה לחפש ולעיין: Kourou, N. "Phoenician Presence in Early Iron Age Crete Reconsidered". Actas del IV Congresso International de Estudios Fenicios e Punicos, Cadiz, 1995, 2000, 1071. Adam-Velemi, P. and E. Stefani (eds), Έλληνες και Φοίνικες στα Σταυροδρόμια της Μεσογείου, Thessaloniki, 2012, 157, no. 102 (entry by Μ. Kyrimi).
  189. ^ Ch. Kritzas, "Φοινίκηια γράμματα: νέα αρχαϊκή επιγραφή από την Έλτυνα", in G. Rethemiotakis - Μ. Egglezou, Το Γεωμετρικό νεκροταφείο της Έλτυνας, Heraklion 2010, Appendix, 1-24.
  190. ^ Catling H. W., “The Knossos Area 1974-1976”, Archaeological Reports 23 (1976-77), Athens, 1977, 12, fig. 27. Coldstream J.N. - Catling H.W. (eds), Knossos North Cemetery, Early Greek Tombs, Athens, 1996, (vol. Ι) 30, (vol. II) 563-564, fig. 157. Stampolidis N. Chr. - Karetsou A. (eds) Ανατολική Μεσόγειος, Κύπρος-Δωδεκάνησα-Κρήτη, 16ος-6ος αι. π.Χ., Heraklion, 1998, 238-239.
  191. ^ Seymour (Sy) Gitin (ע), The Phoenicians in Spain: An Archaeological Review of the Eighth-Sixth Centuries B.C.E., Eisenbrauns, 2002 (במיוחד Notes on the Economy of the Phoenician Settlements in Southern Spain מאת מריה אאובט, שחלקים ממנו כגון עמ 87 רלוונטי בהקשר מעט רחב יותר מאיבריה בלבד)
  192. ^ Mariano Torres Ortiz, "The chronology of the Late Bronze Age in western Iberia and the beginning of the Phoenician colonization in the western Mediterranean", in: Dirk Brandherm and Martin Trachsel (eds.), A New Dawn for the Dark Age? Shifting Paradigms in Mediterranean Iron Age Chronology, Archaeopress, 2008, pp. 135–147
  193. ^ José Luis López Castro, Colonials, merchants and alabaster vases: the western Phoenician aristocracy, Antiquity 80, 2006-03, עמ' 74–88 doi: 10.1017/S0003598X00093273
  194. ^ D. Garcia I Rubert, F. Gracia Alonso, PHOENICIAN TRADE IN THE NORTH-EAST OF THE IBERIAN PENINSULA: A HISTORIOGRAPHICAL PROBLEM: PHOENICIAN TRADE IN THE NORTH-EAST OF THE IBERIAN PENINSULA, Oxford Journal of Archaeology 30, 2011-02, עמ' 33–56 doi: 10.1111/j.1468-0092.2010.00358.x
  195. ^ Sebastián Celestino Pérez, Carolina author López-Ruiz, Tartessos and the Phoenicians in Iberia, Oxford University Press, 2016 (בגוגל ספרים)
  196. ^ María Belén Deamos, "Phoenicians in Tartessos", in: Michael Dietler, Carolina Lopez-Ruiz (eds.), Colonial Encounters in Ancient Iberia: Phoenician, Greek, and Indigenous Relations, University of Chicago Press, 2009, pp. 193–228, doi:10.7208/chicago/9780226148489.003.0008
  197. ^ María Giulia Amadasi Guzzo, "Astarte a Malta: il santuario di Tas Silġ", in: Antonio Caballos Rufino et al. (ed.), El Carambolo, Universidad de Sevilla, 2010, Historia y Geografía 165, עמ' 469–473
  198. ^ María Giulia Amadasi Guzzo, "Astarte a Malta: il santuario di Tas Silġ", in: Antonio Caballos Rufino et al. (ed.), El Carambolo, Universidad de Sevilla, 2010, Historia y Geografía 165, עמ' 488
  199. ^ María Giulia Amadasi Guzzo, "Astarte a Malta: il santuario di Tas Silġ", in: Antonio Caballos Rufino et al. (ed.), El Carambolo, Universidad de Sevilla, 2010, Historia y Geografía 165, עמ' 465
  200. ^ María Giulia Amadasi Guzzo, "Astarte a Malta: il santuario di Tas Silġ", in: Antonio Caballos Rufino et al. (ed.), El Carambolo, Universidad de Sevilla, 2010, Historia y Geografía 165
  201. ^ Richard Stillwell, William L. MacDonald, Marian Holland McAllister (eds.), The Princeton Encyclopedia of Classical Sites, Princeton University Press, 1976, "KOSSURA (Pantelleria) Trapani, Sicily."
  202. ^ אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 318 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  203. ^ George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Phoenicia, Arnaldo Forni - Editore, 1965, עמ' p. 277, No. 409; Pl. XXXIII: 6
  204. ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 26–27
  205. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, 1.18 (ראו במקור היווני) – לפי מנאנדרוס מאפסוס
  206. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 189
  207. ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 329
  208. ^ אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 318 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  209. ^ CIS I 617, 2020
  210. ^ השם "צר": KTU2 4.102 ואולי 4.132; השם "צרי": KTU2 4.69 II, 4.339, 4.778
  211. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפיניקיות, דביר, 1942, עמ' 162, 192
  212. ^ Eleftheria Pappa, Reflections on the earliest Phoenician presence in north-west Africa, Talanta 40–41, 2010, עמ' 53–72
  213. ^ אצל תוקידידס, תולדות המלחמה הפלופונסית, 6.2.6 ([1]), מסופר שלפיניקים היו תחנות מסחר בכל האי: הם ביצרו יבשות על החוף והתיישבו באיים הקטנים הסמוכים, ומשם סחרו עם הסיקלים (אנ'); אך כשהיוונים מצאו את דרכי הים לאי, נסוגו (כך במקור; האם מדובר בתהליך מהיר, איטי, או אף במלחמה? לא ברור) הפיניקים מרובו, התאחדו סביב מטוא (אנ'), כפרא (אנ') וציץ בשכנות לאלומים (אנ'), חלקית משום שסמכו על הברית עם האלימים וחלקית משום שזה היה האזור הקרוב ביותר לקרתחדשת. ראה גם במאמר של משה אילת, עמ' 29. גם האזכור ב־1.8 מעניין
  214. ^ V. Tusa, LA QUESTIONE FENICIO-PUNICA IN SICILIA, Eretz-Israel: Archaeological, Historical and Geographical Studies ח, 1967, עמ' 50*–57*
  215. ^ 1 2 ה. יעקב קצנשטיין, 'מחנה הצורים' אשר בנוף בארץ מצרים, ארץ‏־ישראל יד, 1978
  216. ^ בסוף ימי דוד – ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוק ד'; בימי שלמה וחירם – ספר מלכים א', פרק ט', פסוק כ"ח, פרק י', פסוק י"א, ספר דברי הימים ב', פרק ח', פסוק י"ח, פרק ט', פסוק י'; בימי יהושפט – ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק מ"ט; כמליצה ספרותית – ספר ישעיהו, פרק י"ג, פסוק י"ב, ספר תהילים, פרק מ"ה, פסוק י', ספר איוב, פרק כ"ח, פסוק ט"ז ואולי גם פרק כ"ב, פסוק כ"ד
  217. ^ על אוסטרקון מתל קסילה נמצאה כתובת ”זהב . אפר . לבית . חרן . [...] ש 3”, ראו שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 156–157
  218. ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוקים י"א–י"ב
  219. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 134
  220. ^ הרודוטוס, היסטוריות, ספר 4 פסקה 42 (4.42)
  221. ^ סמיכות בין אופיר לערב מוכרת מספר היובלים, ח', כ"ד; ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 232, 325–326
  222. ^ 1 2 3 מיכאל אבי־יונה, גיאוגרפיה היסטורית של ארץ־ישראל, מוסד ביאליק, 1962, עמ' 23
  223. ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 30
  224. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 9.14.2
  225. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 63
  226. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 226
  227. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 82 (הקטע חוזר גם בעמ' 107-108)
  228. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 408
  229. ^ חיים תדמור, הערות על אסטילה של סרגון הב' שנתגלתה בקפריסין, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כה, 1996, עמ' 286–289
  230. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 406–407
  231. ^ Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 11–12 doi: 10.2307/1357405
  232. ^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 48 (הקטע חוזר גם בעמ' 69, 74 ו־79)
  233. ^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 63 (הקטע חוזר גם בעמ' 95, 114, 131, 175 ו־192) וכן ב־A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183 (קטע מצומצם יותר חוזר בעמ' 48, 69, 74 ו־79)
  234. ^ 1 2 3 4 5 Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 12 doi: 10.2307/1357405
  235. ^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 164-165 וכן A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 82-83
  236. ^ vase (AO 20134 ; AO 5973), מוזיאון הלובר
  237. ^ Maria Hadjicosti, The Kingdom of Idalion in the Light of New Evidence, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 56 doi: 10.2307/1357409‏, JSTOR 1357409
  238. ^ Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, Pratiques administratives phéniciennes à Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes, 2020, פסקה 1
  239. ^ Maria Hadjicosti, The Kingdom of Idalion in the Light of New Evidence, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 55–56 doi: 10.2307/1357409‏, JSTOR 1357409
  240. ^ 1 2 3 Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 16-17, 28, 48-49
  241. ^ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23-24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
  242. ^ 1 2 3 Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 11 doi: 10.2307/1357405
  243. ^ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23
  244. ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את הספרי שנותיו, בסביבות 648 לפנה"ס (על כך ראו בעמ' 107).
  245. ^ Olivier Masson, Maurice Sznycer, Recherches sur les Phéniciens à Chypre, Librairie Droz, 1972, עמ' 71–72
  246. ^ ההבהרה לפיה הדבר התרחש לאחר מותו מופיעה רק בגרסת ספרי השנים השנייה, ראו ב־Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 121
  247. ^ כך לפי הגרסה הרביעית של ספרי השנים, ראו Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 222, 237
  248. ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, הקטע בגרסה הראשונה מופיע בעמ' 61–62 ו־86–87, בגרסה שנייה מורחבת מעט מופיע בעמ' 120–121, 144–145 ו־169–170, בגרסה שלישית מקוצרת בעמ' 193–194, בגרסה רביעית המרחיבה את הגרסה הראשונה בעמ' 236–237, בגרסה חמישית מקוצרת בעמ' 268 ו־276, ובגרסה הששית המקוצרת ביותר בעמ' 305
  249. ^ יוחנן אהרוני, כתובות ערד, מוסד ביאליק, 1986, עמ' 12-13
  250. ^ רז קלטר, זאב הרצוג, הרמאפרודיטה ביהודה? צלמית קנטאור מתקופת הברזל בתל באר־שבע, קדמוניות לז, 2004, עמ' 42
  251. ^ רז קלטר, זאב הרצוג, הרמאפרודיטה ביהודה? צלמית קנטאור מתקופת הברזל בתל באר־שבע, קדמוניות לז, 2004, עמ' 42–43
  252. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ד', האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 31
  253. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 12 – תוך הפניה לבנימין מזר
  254. ^ 1 2 3 Wallace B. Fleming, 5: Tyre’s Resistance to Babylon, The History of Tyre, Columbia University Press, 1915, עמ' 42–47
  255. ^ אליה שמואל הרטום, ירמיה, יבנה, 1989, סדרת תורה נביאים כתובים – מפורשים פרוש חדש בצרוף מבואות, עמ' 88–89
  256. ^ Israel Ephʿal, Nebuchadnezzar the Warrior: Remarks on his Military Achievements, Israel Exploration Journal 53, 2003, עמ' 182
  257. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 2.161 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  258. ^ Stefan Zawadzki, NEBUCHADNEZZAR AND TYRE IN THE LIGHT OF NEW TEXTS FROM THE EBABBAR ARCHIVES IN SIPPAR, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כז, 2003, עמ' 276*
  259. ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 30
  260. ^ Israel Ephʿal, Nebuchadnezzar the Warrior: Remarks on his Military Achievements, Israel Exploration Journal 53, 2003, עמ' 186
  261. ^ Stefan Zawadzki, NEBUCHADNEZZAR AND TYRE IN THE LIGHT OF NEW TEXTS FROM THE EBABBAR ARCHIVES IN SIPPAR, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כז, 2003, עמ' 276*
  262. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 10.11.1
  263. ^ 1 2 3 4 אליה שמואל הרטום, ירמיהו – צלומים ומפות מקוריים בצבעים, יבנה, 1989, סדרת תורה נביאים כתובים – מפורשים פרוש חדש בצרוף מבואות, עמ' 27
  264. ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ח, פסוקים י"ח–י"ט; אליה שמואל הרטום, יחזקאל, יבנה, 1989, סדרת תורה נביאים כתובים – מפורשים פרוש חדש בצרוף מבואות, עמ' 97
  265. ^ Stefan Zawadzki, NEBUCHADNEZZAR AND TYRE IN THE LIGHT OF NEW TEXTS FROM THE EBABBAR ARCHIVES IN SIPPAR, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כז, 2003, עמ' 277*–278*
  266. ^ Israel Ephʿal, Nebuchadnezzar the Warrior: Remarks on his Military Achievements, Israel Exploration Journal 53, 2003, עמ' 186–187
  267. ^ 1 2 Stefan Zawadzki, NEBUCHADNEZZAR AND TYRE IN THE LIGHT OF NEW TEXTS FROM THE EBABBAR ARCHIVES IN SIPPAR, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כז, 2003, עמ' 277*
  268. ^ 1 2 Ran Zadok, Phoenicians, Philistines, and Moabites in Mesopotamia, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1978, עמ' 59–60, 62 doi: 10.2307/1356614
  269. ^ 1 2 אריה ל. בן-אלי, יוסף רינגל ויעקב משורר, אניות וחלקי אניות על מטבעות עתיקים א, קרן המוזיאון הימי הלאומי, 1975, עמ' 62
  270. ^ יפתח שלו, בין דור הצורית לאשקלון הצידונית: דפוסי יישוב בפיניקיה הדרומית בתקופה הפרסית, ארץ־ישראל לג, 2018, עמ' 238–251
  271. ^ אולי רלוונטי גם: יפתח שלו, תל דור וההתיישבות לאורך מישור החוף בתקופה הפרסית, ארץ־ישראל כט, 2009, עמ' 363–371
  272. ^ Anson F. Rainey, Herodotus' Description of the East Mediterranean Coast, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 2001, עמ' 57–63 doi: 10.2307/1357657
  273. ^ לפי פסאודו־סקילקס: [8] [9] [10]
  274. ^ אריה כשר, כתובת יוונית מנמל יבנה משנת 163 לפנה"ס, קתדרה, 1992, עמ' 13‏, JSTOR 23402310
  275. ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 55, 335, 348
  276. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 7.44, 7.96, 7.99, 7.100 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית), 8.67 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  277. ^ ב"צ לוריא, "והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר" (נחמיה י"ג, טז), בית מקרא טו, 1970, עמ' 363–367
  278. ^ איאן שטרן, שמואל וולף, עדי ארליך, תליון דמוי תנית ממרשה והקשרו הצידוני־פיניקי, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה לג, 2018, עמ' 233
  279. ^ ב"צ לוריא, "והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר" (נחמיה י"ג, טז), בית מקרא טו, 1970, עמ' 366
  280. ^ Benjamin J. Noonan, Did Nehemiah Own Tyrian Goods? Trade between Judea and Phoenicia during the Achaemenid Period, Journal of Biblical Literature 130, 2011, עמ' 281–298 doi: 10.2307/41304201‏, JSTOR 41304201
  281. ^ Andrea M. Berlin, Archaeological Sources for the History of Palestine: Between Large Forces: Palestine in the Hellenistic Period, The Biblical Archaeologist 60, 1997, עמ' 14, 25, 27, 30 doi: 10.2307/3210581 (ראו גישה חופשית)
  282. ^ איאן שטרן, שמואל וולף, תליון דמוי תנית ממרשה והקשרו הצידוני־פיניקי, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ל"ג, 2018, עמ' 234
  283. ^ Josette Elayi, Studies in Phoenician Geography during the Persian Period, Journal of Near Eastern Studies 41, 1982, עמ' 83–110
  284. ^ לחפש ב: מיכאל אבי־יונה, גיאוגרפיה היסטורית של ארץ־ישראל, מוסד ביאליק, 1962, עמ' 23 את המושג "פיניקי" ולהפיק ממנו את המידע הרב בנושא שיש בספר.
  285. ^ I. Eph'al, Syria-Palestine under Achaemenid rule, כרך 4, 2, Cambridge: Cambridge University Press, 1988, The Cambridge Ancient History, עמ' 139–164, ISBN 978-0-521-22804-6 (ראו בגישה חופשית)
  286. ^ Vadim Jigoulov, Phoenicia Under the Achaemenid Empire, The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019-08-12, עמ' 87–97 (וכן "Towards a social history of the Phoenician city-states in the Achaemenid empire" מאת אותו מחבר)
  287. ^ Benjamin M. Sullivan, In the Shadow of Phoenicia: North Syria and ‘Palestinian Syria’ in Herodotus, The Journal of Hellenic Studies 138, 2018, עמ' 67–79
  288. ^ 1 2 3 איאן שטרן, שמואל וולף, עדי ארליך, תליון דמוי תנית ממרשה והקשרו הצידוני־פיניקי, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה לג, 2018, עמ' 234
  289. ^ 1 2 Andrea M. Berlin, Archaeological Sources for the History of Palestine: Between Large Forces: Palestine in the Hellenistic Period, The Biblical Archaeologist 60, 1997, עמ' 34 doi: 10.2307/3210581‏, JSTOR 3210581
  290. ^ 1 2 ב"צ לוריא, "והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר" (נחמיה י"ג, טז), בית מקרא טו, 1970, עמ' 366
  291. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 12.5.5
  292. ^ איאן שטרן, שמואל וולף, תליון דמוי תנית ממרשה והקשרו הצידוני־פיניקי, ארץ־ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ל"ג, 2018, עמ' 234
  293. ^ Donald T. Ariel, Joseph Naveh, Selected Inscribed Sealings from Kedesh in the Upper Galilee, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 2003, עמ' 61–80 doi: 10.2307/1357822 – כתוב Selected, ייתכן שישנם חותמים נוספים!
  294. ^ Donald T. Ariel, Joseph Naveh, Selected Inscribed Sealings from Kedesh in the Upper Galilee, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 2003, עמ' 61–80 doi: 10.2307/1357822
  295. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, 2.18.1 (ראו בתרגום י. נ. שמחוני, הוצאת "מסדה", 1961, עמ' 173)
  296. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, 4.2.3 (ראו בתרגום י. נ. שמחוני, הוצאת "מסדה", 1961, עמ' 241)
  297. ^ Supplementum Epigraphicum Graecum XVI, 573
  298. ^ שמעון אפלבאום, מאבק האיכרים על הקרקע והמרד הגדול, ארץ־ישראל יב, 1975, עמ' 127
  299. ^ כגון בעל (למשל בעלמלך ובעלרם ממשפחת המלוכה), אשמון (למשל אשמנאדן – אשמון־אדון), עשתרת (למשל עבדעשתרת), מלקרת (למשל עבדמלקרת) ו"פמי" (אנ') (למשל פמייתן המלך), ראו Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 10 doi: 10.2307/1357405
  300. ^ Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 9 doi: 10.2307/1357405
  301. ^ According to text on one of the signs at the entrance of the Kathari site.
  302. ^ Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 13 doi: 10.2307/1357405
  303. ^ 1 2 3 4 Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 14 doi: 10.2307/1357405
  304. ^ Jean-Christophe Sourisseau; Marguerite Yon (2010). "Le port de guerre de Kition". נבדק ב-2014-04-25. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה) ראו גם תמונה נוספת והדמיה באתר אוניברסיטת הרווארד
  305. ^ Marguerite Yon, Les hangars du port chypro-phénicien de Kition. Campagnes 1996-1998 (Mission française de Kition-Bamboula), Syria. Archéologie, Art et histoire 77, 2000, עמ' 95–116 doi: 10.3406/syria.2000.7694
  306. ^ 1 2 Kition, באתר רשות העתיקות של קפריסין
  307. ^ 1 2 3 4 Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 15 doi: 10.2307/1357405
  308. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 14.6.3
  309. ^ 1 2 Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 11 doi: 10.2307/1357405
  310. ^ Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 11 doi: 10.2307/1357405
  311. ^ George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Cyprus, Bologna, 1964, עמ' xxxiii–xxxiv
  312. ^ 1 2 Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, Pratiques administratives phéniciennes à Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes, 2020, פסקה 9
  313. ^ 1 2 Paolo Xella, Le dieu B‘L ‘Z dans une nouvelle inscription phénicienne de Kition (Chypre), Studi Epigrafici e Linguistici 10, 1993, עמ' 61–69
  314. ^ George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Cyprus, Bologna, 1964, עמ' xxxiii–xxxiv
  315. ^ Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, L’archivio fenicio di Idalion: stato delle ricerche, Semitica et Classica 9, 2016-01, עמ' 187 doi: 10.1484/j.sec.5.112732
  316. ^ Pamela Gaber, The History of History: Excavations at Idalion and the Changing History of a City-Kingdom, Near Eastern Archaeology 71, 2008, עמ' 55–56 doi: 10.1086/nea20361348
  317. ^ Pamela Gaber, The History of History: Excavations at Idalion and the Changing History of a City-Kingdom, Near Eastern Archaeology 71, 2008, עמ' 56 doi: 10.1086/nea20361348
  318. ^ Pamela Gaber, The History of History: Excavations at Idalion and the Changing History of a City-Kingdom, Near Eastern Archaeology 71, 2008, עמ' 55 doi: 10.1086/nea20361348
  319. ^ ראו גם Maurice Sznycer, Idalion, capitale économique des rois phéniciens de Kition et d'Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes 34, 2004, עמ' 85–100 doi: 10.3406/cchyp.2004.1456
  320. ^ 1 2 Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, L’archivio fenicio di Idalion: stato delle ricerche, Semitica et Classica 9, 2016-01, עמ' 189 doi: 10.1484/J.SEC.5.112732
  321. ^ 1 2 Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, L’archivio fenicio di Idalion: stato delle ricerche, Semitica et Classica 9, 2016-01, עמ' 191 doi: 10.1484/J.SEC.5.112732
  322. ^ KAI 288
  323. ^ Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 12 doi: 10.2307/1357405
  324. ^ 1 2 3 Marguerite Yon, William A. P. Childs, Kition in the Tenth to Fourth Centuries B. C., Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 13 doi: 10.2307/1357405
  325. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 70
  326. ^ 1 2 אתנאיוס, משתה המלומדים, 1.63
  327. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 70
  328. ^ Mark Lidzbarski, Kanaanäische Inschriften (moabitisch, althebräisch, phönizisch, punisch), A. Töpelmann, 1907, עמ' 25
  329. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 102–103
  330. ^ Maria Giulia Amadasi, José-Ángel Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 88 doi: 10.1093/jss/fgx037
  331. ^ Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, Pratiques administratives phéniciennes à Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes, 2020, פסקה 2
  332. ^ Flourentzos, Paulos (1996). A Guide to the Larnaca District Museum. Nicosia: Ministry of Communications and Works - Department of Antiquities. p. 15. ISBN 978-9963-36-425-1. OCLC 489834719.
  333. ^ Marguerite Yon, Les hangars du port chypro-phénicien de Kition. Campagnes 1996-1998 (Mission française de kition-Bamboula), Syria 77, 2000, עמ' 95–116‏, JSTOR 4199329
  334. ^ Sandrine Marquié, Michèle Vichy, Jean-Christophe Sourisseau et Maurice Picon, "Des amphores de Mélos à Chypre et l’alun chypriote", in: Philippe Borgard, Jean-Pierre Brun et Maurice Picon, L'alun de Méditerranée, Centre Jean Bérard, 2005, pp. 201–210, doi:10.4000/books.pcjb.544
  335. ^ Stephanus of Byzantium, Stephanus de Urbibus. Que Primus Thomas de Pinedo, 1725, עמ' 418. (ביוונית ולטינית), בהתבסס על אלכסנדר אפסיוס (אנ')
  336. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפיניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 110-111
  337. ^ Olivier Masson, Maurice Sznycer, Recherches sur les Phéniciens à Chypre, Librairie Droz, 1972, עמ' 97
  338. ^ Olivier Masson, Maurice Sznycer, Recherches sur les Phéniciens à Chypre, Librairie Droz, 1972, עמ' 98
  339. ^ Olivier Masson, Maurice Sznycer, Recherches sur les Phéniciens à Chypre, Librairie Droz, 1972, עמ' 99
  340. ^ 1 2 Olivier Masson, Maurice Sznycer, Recherches sur les Phéniciens à Chypre, Librairie Droz, 1972, עמ' 100
  341. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפיניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 106
  342. ^ Olivier Masson, Maurice Sznycer, Recherches sur les Phéniciens à Chypre, Librairie Droz, 1972
  343. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 1, פרק 14, פסקה 7 (1.14.7)
  344. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 95–96; על־פי כתובת בה מוזכרת "עשתרת-פפ", כלומר עשתרת של העיר פאפוס.
  345. ^ Markus Egetmeyer, Salamine–Provenance indéterminée, Le dialecte grec ancien de Chypre, כרך 2: Répertoire des inscriptions en syllabaire chypro-grec‏, De Gruyter, 2010, עמ' 833, ISBN 978-3-11-021752-0. (בצרפתית)
  346. ^ Robert Stuart Merrillees, The Languages of Cyprus, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes 20, 1993, עמ' 10–11 doi: 10.3406/cchyp.1993.1267
  347. ^ "Germanische Runen und phönizisches Alphabet", in: Patrizia Noel Aziz Hanna (ed.), Germania Semitica (1 ed.), De Gruyter, pp. 391–422, doi:10.1515/9783110301090.529, JSTOR j.ctvbkk16h.31
  348. ^ אריה קינדלר, מיטבעת צור, המקור העיקרי בימי־קדם של מטבעות־כסף בארץ־ישראל, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 318 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  349. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  350. ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, 5.18–5.19 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
  351. ^ 1 2 B. Head et al. (1911), "Islands Between Africa and Sicily", Historia Numorum (2nd ed.), Clarendon Press, p. 883
  352. ^ B. Head et al. (1911), "Islands Between Africa and Sicily", Historia Numorum (2nd ed.), Clarendon Press, p. 883
  353. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 126
  354. ^ 1 2 B. Head et al. (1911), "Islands Between Africa and Sicily", Historia Numorum (2nd ed.), Clarendon Press, p. 882–883
  355. ^ פאוסניאס, תיאוריה של יוון, 7.23.7–7.23.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  356. ^ אורליוס אוגוסטינוס, Epistolae ad Romanos inchoata Expositio, פסקה 13
  357. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' י"ד
  358. ^ אורליוס אוגוסטינוס, In Epistolam Ioannis ad Parthos, דרשה 2 פסקה 3
  359. ^ חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית, מוסד ביאליק, 1965, עמ' 336
  360. ^ Claudia Sagona, The Archaeology of Malta: From the Neolithic through the Roman Period, Cambridge University Press, 2015, Cambridge World Archaeology, עמ' 188, ISBN 978-1-107-00669-0
  361. ^ A. Di Natale, The Ancient Distribution of Bluefin Tuna Fishery: How Coins Can Improve Our Knowledge, Collect. Vol. Sci. Pap. ICCAT 70(6), 2014, עמ' 2828–2844
  362. ^ מאיר הלל בן־שמאי, "ארגמן צורי", בתוך האנציקלופדיה העברית, כרך ה' (אסלמית, אמנות – ארֶצו), תשי"ח, טורים 659–660
  363. ^ במאמר של משה אילת , עמ' 29 מאושרת אמינות סיפור זה
  364. ^ משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 30
  365. ^ A. Di Natale, The Ancient Distribution of Bluefin Tuna Fishery: How Coins Can Improve Our Knowledge, Collect. Vol. Sci. Pap. ICCAT 70(6), 2014, עמ' 2828–2844
  366. ^ Mark A. Christian, Phoenician Maritime Religion: Sailors, Goddess Worship, and the Grotta Regina, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 179–205
  367. ^ אלי הדד, ליאת נדב-זיו, יוסי אלישע, גלית טל, ליאור ראוכברגר, דבורה סנדהוס, A תל יבנה, שטח, חדשות ארכיאולוגיות 133, 2021
  368. ^ W. F. Albright, The Canaanite God Ḥaurôn (Ḥôrôn), The American Journal of Semitic Languages and Literatures 53, 1936, עמ' 5
  369. ^ נחשף קליע עופרת נדיר הנושא כתובת מאגית לניצחון, באתר אוניברסיטת בן־גוריון, ‏8 בדצמבר 2022
  370. ^ נטלי מסיקה, קברים מן התקופה הפרסית בקרבת תל אל־סמרייה (לוחמי הגטאות), עתיקות 29, 1996, עמ' 31*–39*; Natalie Messika, Persian Period Tombs and Graves near Tell Es-Sumeiriya (Loḥamé Hageta'ot), עתיקות 29, 1996, עמ' 108–109
  371. ^ 1 2 נטלי מסיקה, קברים מן התקופה הפרסית בקרבת תל אל־סמרייה (לוחמי הגטאות), עתיקות 29, 1996, עמ' 38*; Natalie Messika, Persian Period Tombs and Graves near Tell Es-Sumeiriya (Loḥamé Hageta'ot), עתיקות 29, 1996, עמ' 109
  372. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 329
  373. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 189
  374. ^ סטפנוס מביזנטיון, Cum annotationibus L. Holsteinii, A. Berkelii et Th. de Pinedo. Vol. I, cum Guilielmi Dindorfii praefatione, cui insunt lectiones libri Vratislav, Leipzig, 1825, עמ' 286
  375. ^ 1 2 Josette Elayi, Studies in Phoenician Geography during the Persian Period, Journal of Near Eastern Studies 41, 1982, עמ' 88–89
  376. ^ אריאנוס, אנבסיס, 2.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  377. ^ 1 2 3 4 5 6 Renan, Ernest (1864). Mission de Phénicie. Paris: Imprimerie Impériale. p. 20
  378. ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, 5.19 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
  379. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 4.38 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית).
  380. ^ James Rennell, The Geographical System of Herodotus Examined and Explained, Vol. 1, C.J.G. & F. Rivington, 1830, עמ' 244, 322
  381. ^ Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, Pratiques administratives phéniciennes à Idalion, Cahiers du Centre d’Études Chypriotes, 2020, פסקה 1
  382. ^ Maria Hadjicosti, The Kingdom of Idalion in the Light of New Evidence, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 1997, עמ' 55–56 doi: 10.2307/1357409‏, JSTOR 1357409
  383. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 70
  384. ^ Mark Lidzbarski, Kanaanäische Inschriften (moabitisch, althebräisch, phönizisch, punisch), A. Töpelmann, 1907, עמ' 25
  385. ^ George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Cyprus, Bologna, 1964, עמ' xxxiii–xxxiv
  386. ^ RÉS 1212 (KAI 41), RÉS 1213 – הכתובות הדו־לשוניות מתמש
  387. ^ KAI 43
  388. ^ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 1, פרק 14, פסקה 7 (1.14.7)
  389. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות: אוסף שיָרי ספרות כנען, דביר, תש"ב, עמ' 95-96; על-פי כתובת בה מוזכרת "עשתרת-פפ", כלומר עשתרת של העיר פאפוס.
  390. ^ ה. יעקב קצנשטיין, 'מחנה הצורים' אשר בנוף בארץ מצרים, ארץ‏־ישראל יד, 1978, עמ' 163
  391. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 2.112 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
  392. ^ KAI 48 (כתובת בנבעל); CIS I 97‏; RÉS 2
  393. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 63–64
  394. ^ Sebastiano Tusa, Jeffrey Royal, The landscape of the naval battle at the Egadi Islands (241 B.C.), Journal of Roman Archaeology 25, 2012/ed, עמ' 8 doi: 10.1017/S1047759400001124
  395. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפיניקיות, דביר, 1942, עמ' 311
  396. ^ Kephaloidion, Sicily, ancient coins index with thumbnails - WildWinds
  397. ^ למשל: Maria Giulia Amadasi Guzzo, José-Ángel Zamora Lopez, Un ostrakon phénicien de Tavira (Portugal), Vicino Oriente 14, 2008, עמ' 231
  398. ^ 1 2 נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפִניקיות, דביר, תש"ב, עמ' 141.
  399. ^ פאוסניאס, תאוריה של יוון, 10.8.6 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
  400. ^ François Pierre Guillaume Guizot, תרגום: Robert Black, A Popular History of France, כרך Vol. 1, Boston: C. F. Jewett, עמ' 16
  401. ^ ראובן (ריצ'רד) שטיינר, לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ, לשוננו ע, 2008, עמ' 25
  402. ^ Osama Shukir Muhammed Amin, Phoenician-Assyrian Warship, World History Encyclopedia, ‏21 באוגוסט 2017 (באנגלית)
  403. ^ תאוריה של יוון 1.15.3, ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית
  ערים ומושבות פיניקיות
 
כנען
ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה (אנ')
פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה אלליה (אנ')
מצר מלקרת אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים איבשם (אנ') • מגן
עוד מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:מושבות_פיניקיות&oldid=40183833"